תופעת ההפרטה חדשה יחסית ופירושה שרכוש לאומי הופך להיות רכוש פרטי, כלומר, המדינה מעבירה בעלות על רכוש שבבעלותה, קרי מפעלים חברות או שירותים ממשלתיים לידיים פרטיות.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בשאלה כיצד השפיעו תהליכי ההפרטה בתחום שירותי הסיעוד על הקשישים בישראל?

למדינות רווחה כמה מטרות מרכזיות: צמיחה כלכלית,  מניעת עוני, אבטלה, נכות, מחלות,  ילדים, חינוך, קידום השוויון, אינטגרציה חברתית ויציבות פוליטית וטיפול בזקנה

בישראל בתחילת דרכה, התפתח משטר רווחה סוציאל דמוקרטי.  עם השנים חל מעבר הדרגתי למשטר רווחה ליברלי וזאת בעקבות התמורות הפוליטיות שנעשו בישראל  ונסיגתה של המדינה ממחויבותה לרווחת תושביה, ואולם חרף שינויים אלה, בישראל משטר הרווחה הינו ליברלי עם יסודות רבים ממשטר הרווחה הסוציאל דמוקרטי.

בחינת המגמות בתקציב המוקצה לשירותי הרווחה מאז תחילת שנות האלפיים, עולה לאור בעיות הדיור ויוקר המחיה , כמו גם מלחמה בעוני. למרות זאת, נתוני ההוצאה החברתית בתחומי הביטחון הסוציאלי והרווחה החברתית אינם מעידים על שינוי כיוון במדיניות בתחומים הללו.

הפרטה היא ההעברה מהציבור למגזר הפרטי נכסים מבחינת בעלות, ניהול, פיננסים. במובן הצר ביותר שלה מדובר  במכירת נכסים ציבוריים למגזר הפרטי.

כמו בכל נושא אחר הנוגע להפרטה, גם כאן נשמעים טיעונים בעד ונגד מהלכי ההפרטה במערכות הרווחה השונות, כאשר המצדדים אומרים כי שירותי הרווחה  המופעלים בידי ארגונים שאינם ממשלתיים, יעילים יותר, ההפרטה מאפשרת תחרות בין ספקי השירותים אשר מגבירה את איכות השירות הניתן ומאפשרת בחירה לאזרחים, מה עוד שקיימים מנגנוני פיקוח. יש בהפרטה ביטוי לחופש הרצון, היא יעילה ועשויה להפסיק את בזבוז הכספים ואת הדרישה להלוואות מצד המשק הציבורי, יש בכוחה להחליש את כוחם של האיגודים המקצועיים, והעברת החלטות עסקיות לאנשי עסקים הבקיאים בנושא