הרע, הוא היעדר או היפוכו של מה שמתואר כטוב. לעתים קרובות, הרוע מציין חוסר מוסריות במונחים דתיים מסוימים, הרוע תואר ככוח על טבעי או טבעי הכולל אסונות טבע ו/או מחלות.
סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בקיומו של הרוע והמוסר על פי משנתו של הרב יוסף דב הלוי סולוביציק.
סיפורו של איוב מתחיל בהצגת דמותו של איוב. הוא מתואר כאדם מבורך שחי בארץ ישראל: "הָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע." "וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. יד וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ. טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם.
למרות נסיבותיו הקשות, איוב אינו מקלל את אלוהים, אלא מקלל את יום לידתו. אף על פי שהוא מתלבט אודות מצוקתו, אינו מאשים את אלוהים בעוול ומבין כי מצבו וסבלו הוא רצון האל.
ז'אן זאק רוסו כותב בפתיחה ליצירתו ההגותית הגדולה "אמיל או על החינוך" כי "הכול יוצא טוב מתחת ידיו של בורא עולם, הכול מתנוון בין ידיו של האדם". ההסבר לכך יתכן וטמון במציאות המעמידה את האדם בפני פיתויים רבים כמו הפרי האסור, הנחש הערום, וכן בפני עוול וחוסר צדק.
מרטין בובר (1878-1965) טוען לקשר קיומי בין הטוב לרע, קשר הבא לידי ביטוי בחוסר הכרעה ובחוסר זיקה. כלומר כאשר האדם מכריע ביחס למקרה מסוים בו הוא מעורב, הוא חווה את השלב הראשון של הרוע.
על פי הגישה הדאונטולוגית של קאנט יש לבדוק האם מעשיו של האדם מתיישבים עם הצווי המוסרי והמוחלט, כלומר מה הם החוקים המוסריים שצריכים להנחות את התנהגותנו ללא תלות בתוצאותיה ? והאם מעשי האדם מתיישבים עם צווי התבונה? ובכן החוק שומר על האדם, מאפשר לו למחות על הרעת תנאים ועל שיפור התנאים, מעודד את חופש ביטוי, מעודד את חירותו, מעודד ערכים בבסיס חברה דמוקרטית ועוד.
1. רוע, הטוב והמוסרי בסיפור איוב
2. קיומו של הרוע והמוסר על פי תאורטיקנים
3. ביבליוגרפיה