הקשרים בין אתיופיה וממלכת ישראל הקדומה תועדו כבר משחר ההיסטוריה. על פי המסורת האתיופית, מלכת שבא נכנסה להריון עם בנו של המלך שלמה אשר הגיע מאוחר יותר לירושלים כדי לפגוש את אביו וחזר עם 12,000 הטובים ביותר של שבט ישראל.
סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את שיתוף הפעולה בין ישראל לאתיופיה כחלק מהיחסים בין ישראל לאפריקה.
מנליק, המלך הראשון של אתיופיה היה מייסד השושלת של היילה סלאסי, שכינה את עצמו "אריה יהודה". הפלישה האיטלקית של 1936 הובילה היילה סלאסי לברוח לאדיס אבבה ולחפש מקלט בירושלים, שם הוא התקבל בחום על ידי היישוב, הקהילה היהודית בפלסטין, ונשאר במלון מלך דוד במשך שבועיים.
ראש הממשלה, דוד בן-גוריון על רקע אידיאולוגי ומעשי רצה קשרים הדוקים עם מה שראה כעורף טבעי של ישראל. ישראל ראתה באתיופיה תחת שלטונו של קיסר היילה סלאסי כבעלת ברית בעת שעולם הערבי מאוחד ומאיים פועל כנגדה .
את ההחלטה של ישראל לטפח קשרים חזקים עם המדינות החדשות ביבשת, הובילה שרת החוץ גולדה מאיר שכן המספר העצום של מדינות אפריקה עם זכויות הצבעה בגופים בינלאומיים, ובמיוחד באו"ם, היה משמעות ולכך הייתה השפעה מרובה האם ישראל תתקבל בקהילה הגלובלית.
יחסי ישראל אתיופיה נעו במקביל ליחסי ישראל ויתר מדינות אפריקה, אם כי, היחסים בין ישראל לאתיופיה החלו עוד בתקופת התנ"ך, כאשר בימי ממלכת שלמה ביקרה מלכת שבא מאתיופיה בישראל.
מתחילת המאה העשרים, גורלם של יהודי אתיופיה היה גורם חשוב בפיתוח של היחסים, עם זאת, היילה סלאסי התנגד להגירה המונית, ורק לאחר נפילתו נפתרה הבעיה. בעקבות רצף של כישלונות ומספר פעולות חשאיות, יהודים מאתיופיה הגיעו סוף סוף לארץ המובטחת במהלך שנות השמונים והתשעים
יחסי ישראל- אפריקה
ביבליוגרפיה