סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את הקשר בין תפיסת מחיר ומותג לבין כוונות רכישה של מועדוני נוער.

על פי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בו נבדקו פעילויות הפנאי של בני נוער בארבע קטגוריות: פעילויות בית, פעילויות חוץ, השתתפות בחוגים ופעילויות חברתיות, נמצא כי במסגרת פעילויות הבית ניכרת ירידה בשיעור קוראי הספרים ועליה בשיעור קוראי העיתונים וכתבי עת. הטלוויזיה הפכה להיות אמצעי הבילוי המרכזי שבני נוער מקדישים לו את מרב הזמן הפנוי ולאלו בעלי המחשב האישי, נמצא כי הם משתמשים בו בעיקר לצורכי משחקים. במסגרת הפעילויות מחוץ לבית, הבילוי הפופולרי הוא ביקור במסעדה או בבתי קפה. קולנוע, במופעי בידור, ובתאטרון פחות פופולריי. החוגים הפופולריים בקרב הנוער הלומד הם חוגים לפעילות ספורטיבית ואחריהם חוגים לדרמה, מחול ומוזיקה ורק בסוף חוגי מדע ומחשבים. בהשתתפות בפעילויות חברתיות נמצא כי באופן יחסי מעט בני נוער השתתפו בשנה האחרונה בפעילות של תנועות נוער וכך גם לגבי ההשתתפות בפעילויות המתנ"ס. מחקרו של ברבר (2001) אשר בחן את דפוסי תרבות הפנאי בקרב 310 עולים מחבר המדינות, מצא כי בבחינת העדפת פעילויות הפנאי עומדת קריאת ספרים ברוסית במקום הראשון (23%) אחריה לימודי העשרה (14%), מפגשי חברה ומשפחה (13%), גלישה באינטרנט (11%), ביקור בקניונים (8%), מסעדות וקולנוע, עיסוק בספורט (7%) ופעילויות קנוניות נמצאו בתחתית רשימת העדפות. צעירי חבר המדינות מעדיפים פעילויות פנאי אקטיביות יותר כגון ספורט, טיולים, וריקודים במועדונים. אדום ודרנוב (2011) גם טוענים כי מדובר בדור טכנולוגי אשר רובו מחובר לרשת האינטרנט (דתיות מורידה את שיעור הכניסה לאינטרנט), דור אשר נוטה ברובו לעשות שימוש ברשתות חברתיות, פעיל ברשתות חברתיות, משתף סרטונים ברשתות החברתיות וכן נוטה לכתוב בלוגים.