סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בשביעות רצון מבית-הספר כפונקציה של אופי הסביבה הקיבוצית.

בתקופת העליות הגדולות, בשנים שבין 1948-1950, ביישובים הוותיקים והמבוססים פעלו בתי הספר של הזרמים השונים. במעברות ובמחנות העולים לא הייתה מערכת חינוך כלל, ובעיקר לימדו שם קרוא וכתוב במספר כיתות ללא מבנה בית ספרי. בתקופה זו חוקקה הכנסת את החוק הראשון המשמעותי בתחום החינוך-"חוק לימוד חובה: תש"ט 1949". החוק כפי שנכתב אז קבע שהלימודים מגיל 5 עד 14 הם חובה וחינם. המבנה של המערכת בעקבות החוק: שנה אחת בגן הילדים, שמונה שנים בבית הספר היסודי וארבע שנים בבית הספר התיכון. בבתי הספר התיכוניים עדיין שילמו שכר לימוד. לחוק זה היו שתי השלכות חברתיות מרכזיות 1. צמצום אחוזי הנשירה הגבוהים מבית הספר שהחלה כבר בבית הספר היסודי. 2. הסתגלות העולים לנורמות החינוך שהיו מקובלות בארץ.