סקירת הספרות הנוכחית עניינה בדימוי גוף ללקות למידה והערכה עצמית.

הפרעת קשב וריכוז הוגדרה כקושי ביכולת לרסן התנהגות כך שזו תתאים לנורמות החברתיות, התנהגות חסרת עכבות, אי יכולת לציית לחוקים ולהוראות ואי שליטה על ההתנהגות. במשך שנים התרכזו המדענים בגורמים אפשריים להפרעה, וטענו שהליקוי הוא נוירולוגי. הדעה הרווחת בקרב המומחים הייתה, כי מדובר בהפרעה מולדת, הנובעת מרקע גנטי. הפרעה זו גם זכתה להגדרה: "ליקוי מזערי בתפקוד המוח. מאוחר נקראה ההפרעה "תסמונת הילד ההיפראקטיבי".
ישנם שני תתי סוגים עיקריים של ADHD: תת סוג משולב, שכולל את הסימפטומים של אי קשב יחד עם סימפטומים של אימפולסיביות-היפראקטיביות, ותת סוג שמהותו נשענת יותר על חוסר קשב, שבמסגרתו הסימפטומים האימפולסיביים או ההיפראקטיביים לובשים צורה מינימלית. קיים גם תיאור של תת סוג שלישי, שהוא בעיקר היפראקטיבי–אימפוליסיבי, אך מבחינים בו לעתים נדירות.