סקירת הספרות הנוכחית עניינה בהכלת תלמידים במוסדות חינוך כגורם המפחית תחושת ניכור, ומונע נשירה בתלמידים בסיכון והדרה חברתית.

המורים הם גורם טבעי בחיי הילדים, ולכן יכולים לשמש בעבורם דמויות משמעותיות ולהבטיח כי יצוידו במטען הרגשי והקוגניטיבי הבסיסי הנחוץ להתפתחותם. אידלשטיין וקרסין מעלים את חשיבות תפקוד המורה ומעורבותו עם ילדים בסיכון על תחושת המחויבות שהוא יוצר בקרב התלמידים. עבור התלמיד, דמות המורה, זו הזדמנות למפגש מחודש של הנערים בסיכון עם המסגרת באופן חיובי. היכולת להבין את התלמיד, להאמין בו, לתת לו תחושה שהוא חשוב יוצרת את הזיקה כלפי המערכת הבית ספרית.
על פי קסלר התלמידים מייחסים את החשיבות הרבה ביותר למאפייני המורה המשמעותי כמקור להנעה רגשית, לאחר מכן הם מתייחסים לאישיותו של המורה כאדם, ורק לבסוף מייחסים חשיבות למורה המשמעותי כדמות מלמדת. כמו כן, מורה נדרש בראש ובראשונה להכיל את תלמידיו.