סקירה זו תעסוק בנושא: הבטחת הכנסה בישראל וקיום מינימלי.

מערכת הביטחון הסוציאלי עוגנה בחוק החל משנת 1953, אך מערכת הבטחת הכנסה ועיגונה בחוק הישראלי, נקבעה לאחר מספר עשורים, כאשר עד לשנות ה-70, אזרחים אשר לא השתכרו בהכנסה מספיקה, קיבלו סיוע סוציאלי. הסיוע ניתן מאת לשכת הסעד והותנה בקבלת סיוע פסיכולוגי, כאשר הגישה הייתה כי אזרח בעל קשיים כלכליים הוא אזרח גם בעל קשיים פסיכולוגיים. במהלך שנות ה-70 זכתה מערכת הסעד לביקורת, שכן נטען כי לעוני סיבות רבות ולאו דווקא ההיבט הפסיכולוגי הוא הגורם לעוני במדינה. גברה ההכרה במניעים כמו מיתון, פערי שכר גדלים ועוד. מניעים אלו הבהירו כי הסיבה לעוני או ההיחלצות מהעוני לא תלויה באדם עצמו, לבדו. כמו כן, היו אשר חששו לתבוע גמלה, פן יתפסו כמעורערי נפש. כלומר, החשיבה הייתה כי עני משמעותו אדם מעורער נפשית. נוצר מצב כי לא כל הנזקקים לגמלה אכן קיבלו אותה ובמקביל גם חלה שחיקה מסוימת בגמלות הבטחת ההכנסה בשל מדיניות הממשלה. כבר בשלב זה הגמלות לא הגיעו לכלל הנזקקים וכן לא הצליחו לספק רמת חיים מינימלית.‏