עבודותיו של קרוון מעוגנות בתוך ארכיאולוגיה של תרבות, של פיסול וגם של היסטוריה של מניפסטים אמנותיים ופוליטיים. אף שהגורמים המרכיבים את עבודותיו של קרוון נדמים כאילו צומצמו וחושבו אל צורתם הנקייה, הראשונית  והמינימליסטית ביותר, הם טעונים התייחסויות סמויות או גלויות לממדים היסטוריים ונושאים איתם במקרים רבים, מימד של דרשה פוליטית אקטואלית.

סקירת ספרות זו בוחנת את ביטוי השכול בעבודותיו של דני קראוון וגדעון גכטמן

קרוון,   חניך של השומר הצעיר מתל אביב של שנות ה-40 עודו מאמין בחינוך, מוכן לרתום  את עבודתו להעברת מסרים פוליטיים ברורים, פשוטים, שקופים, לעיתים אפילו שקופים מדי.

אצל קרוון, כבר באנדרטה לחטיבת הנגב צמחה היצירה מתוך האתר ,האתר הפך למקום הודות ליצירה. לא רעיון מוקדם או אידאולוגיה מנחה ולא מערכת של צורות ומושגים קדמו למפגש הקונקרטי של האמן עם הגבעה המסוימת שעליה נבנתה היצירה ועם סביבתה. תהליך היצירה ושפתה נוסחו תוך התייחסות מיוחדת, ספציפית, למקום, תוך דיאלוג עם האתר עצמו, עם  הסביבה הטבעית והבנויה המקיפה אותו, ועם חומריה, אדמה, עץ, מים, רוח, שמש.

לגכטמן השפעה עצומה על המעבר מפיסול לאובייקט, לעיצוב סביבות תפאורניות בתוך חלל  קבוע וסגור, ולתפיסת הדקורציה בתוך הגלריה. החיקוי, משחקי קנה המידה והטעיית העין.  במובן זה, "מודעות האבל "  היו פעולות של הליכה עד לקצה, ששאפה ליצור פיתול בין המדומה לממשי, בין הרהור של אני פרטי, נרקיסי- מקאברי, לבין פעולה של "אני מחובר", שאמונתו פונה לקהילה גם מחוץ לחללי התצוגה הייעודיים.

הטקסט הוא מרכיב מרכזי ביצירותיו של קרוון. הוא מופיע ברבות מיצירותיו ,מאז ראשית דרכו  בשנות ה-60 המוקדמות, כשהוא משולב ביצירה במגוון אופנים ושפות אמנותיות. הטקסט הוא  חלק אינטגרלי של היצירה ואינו הסבר או אילוסטרציה שלה. אף אחת מהיצירות של קרוון אינה איור או פרשנות של הטקסט.

בעבודה-תערוכה חשיפה כלל גכטמן את הפרטים הבאים: התיק הרפואי שלו, עמודים מתוך   "גליון חולה" תצלום של צלקת הניתוח, צילום רנטגן של החזה, תרופות, שבע מבחנות ענק של שתן, סרט וידאו, מסתם הלב ועוד. הטקסטים שמשתמש בהם גכטמן הם חלק מפריטים נוספים  שבעזרתם רוצה גכטמן לדון בהתבוננות במכלול שבין החיים ה"גולמיים" לבין האמנות, בין הגוף  הממשי לבין ההופעה במסגרת חברתית, בין האדם למטפליו.