מצבן של הנשים הערביות בישראל, השוליות והאפליה שסובלות מהן, גרמו להן להתמקד בעבודות בשירות הציבורי כהוראה, עבודה סוציאלית ואפילו פקידות שנשים הורגלו לחשוב שהן העבודות המתאימות להן

סקירת ספרות זו בוחנת את תפיסות מנהלות בתי ספר לגבי תופעת הניהול הנשי במגזר הערבי

בשנים האחרונות, אחוז הבנות בבתי הספר הערביים עולה על זה של הבנים. עלייה זו בשיעור הבנות במערכת החינוך לעומת הבנים מצביעה, כאמור, על החשיבות שזוכה לו החינוך כגורם למוביליות במעמדה של האישה הערבייה, ועל המצב הכלכלי העגום של החברה הערבית שגורם לכניסת הבנים בגיל מוקדם יותר למעגל העבודה.

ככלל, נשים מנהלות דוגלות  בסביבת ניהול שיתופית, כלומר סביבה הפתוחה לשיתוף פעולה של כלל העובדים, ניהול נשי מאופיין בסגנון מנהיגות "מתמירה", כאשר סקירת הספרות מצביעה על כך כי באופן כללי נשים.

נוטות להיות יותר  דמוקרטית, מכוונות ליחסים בין אישיים וכן מנהיגות מעצבות, ואילו מנהיגים גברים נוטים לאמץ יותר סגנונות אוטוקרטיים, משימתיים של מנהיגות.

עיסוקיו של המנהל העומד בראש ארגון, שימשו נושא למחקר מקיף ומגוון במשך שנים רבות. העובדה שמנהל בית הספר הוא דמות מפתח במהלכי שינוי בבית הספר, והוא הגורם הראשי בתהליך שינוי ושיפור בבית הספר, קבלה הסכמה כללית בספרות

סיבה מרכזית למיעוט הנשים בתפקידי ניהול בחינוך הערבי היא אפשרויות תעסוקה מועטות בשירות הציבורי לבעלי השכלה במגזר הערבי. גברים מתחרים בינם לבין עצמם על מקורות פרנסה, בעוד נשים נדחקות לשוליים ואינן ששותפות פעילות ובעלות השפעה בשוק העבודה.

לגברים בחברה הערבית בישראל עמדות שליליות לביצוע פעולות של הפליה מתקנת לשם קידום פעילות מנהיגותית של נשים, כי צמצום אי-שוויון מגדרי יגרום להם לאיבוד כוח ושליטה חברתית.

מסקירה ספרותית לנושא המחקר ניתן להסיק שנשים ערביות הצליחו להגיע למעמד מנהיגותי דרך מקצוע ההוראה הנחשב למקצוע נשי יותר, והוא "ניהול בית-ספר", למרות כל המוגבלות בתחומי עבודתה והמכשולים שנתקלת בהם הן מהחברה הפטריארכלית ששייכת אליה והן ממדינת ישראל ובטחונה שהיא נחשבת למיעוט בתוכה.