עובדים בשוק העבודה הראשוני (primary labor market) נהנים מביטחון ויציבות תעסוקתיים, ייצוג של ארגון עובדים, הגנה של הסכמים קיבוציים ותנאים סוציאליים כדוגמת פנסיה וביטוח עבור אובדן כושר עבודה, בעוד קיים מספר הולך וגדל של עובדים מועסקים במסגרת שוק העבודה השניוני (secondary labor market) בעבודות זמניות וחלקיות, ללא הגנה של ארגון עובדים ועל כן – כאשר תנאי העסקתם מוסדרים בחוזים אישיים ולא בדרך של הסכמים קיבוציים.

סקירת ספרות הבוחנת כיצד הושפעו זכויות העובד בעקבות הפרטת ארגונים בישראל לעומת אנגליה ?

ההפרטה הינה, הפרטה של המשאב האנושי כאשר כאן השיקול המרכזי הינו חיסכון בעלויות העובדים תוך אימוץ אופני העסקה "משולשים", של משתמש-קבלן-עובד. ^[1] אחת הדרכים האפקטיביות להדרת עובדים מסוימים מתחולת ההסכם הקיבוצי נמצאה בדמות הקביעה שעובדים מסוימים עובדים אצל מעביד נתון, אך אינם עובדים של אותו מעביד.

הדירקטיבה האירופאית כאשר הנהלת ה"מפעל" מחליטה שפעילות מסוימת ב"מפעל" תבוצע על-ידי חברה אחרת, הדירקטיבה מגנה על המשך זכויות עובדי ה"מפעל" ולכן יש להם את הזכות להמשיך ולעבוד אצל החברה החדשה. לעומת זאת, בארצות-הברית לא מוקנות לעובדים זכויות בדבר המשך עבודתם לאחר העברת ה"מפעל", שכן המעביד רשאי לפטר אותם בכל עת.

בישראל בהתאם ל- סעיף 30 לחוק הגנת השכר, תשי"ח1958- נקבע, כי המעסיק החדש, אשר רכש את ה"מפעל" מהמעסיק הקודם, אחראי לחובות המעסיק הקודם בגין תשלום שכר עבודה ותשלומים לקופת גמל.

בבריטניה של שנות התשעים, עת הממשלה השמרנית בראשותה של מרגרט טאצ'ר הופרטו שירותים רבים , אך בנושא אחד יש קונצנזוס היום בבריטניה: ההפרטה נכשלה. כל המערכות נמצאת במגמת ירידה: הבטיחות, השירות, עמידה בלוחות הזמנים. הכול הידרדר, למעט מחירי הנסיעה, אשר עלו לשיעור הגבוה ביותר באירופה

תכנית ההפרטה שנערכה ביוזמת ממשלת תאצ'ר הייתה אסטרטגיה ישירה כדי להתמודד עם ביצועים ירודים של חברות שהולאמו ועם הבעיות החברתיות, פוליטיות, מקרו כלכליות וניהוליות הקשורות לחברות אלה. הפרטה הייתה חלק מתכנית כוללת לממשלת תאצ'ר כדי ליצור כלכלת שוק חופשית.