הבחינה של מעמד האישה באסלאם, יכולה להתבצע משתי נקודות מבט: זו של הצופה החיצוני , לרוב בן התרבות המערבית, הכוללת הלכי מחשבה וערכים מערביים, ומנגד נקודת המבט הפנימית שמאמצת את נקודת הראות של החברה המסורתית הנחקרת ומתוך קבלה בסיסית של התיחום בין הספירה החיצונית והפנימית ובין התפקידים השונים של נשים וגברים שנגזרים  מתוך השונות הפיזית בניהם.

סקירת ספרות זו מתארת ומשווה בין הנשים באיראן לבין הנשים בישראל בהיבטים שונים.

הבחינה של מעמד האישה ביהדות מתחיל מתקופת המקרא ועד ימינו. מעמד האישה עבר תמורות ושינויים במהלך הדורות, והושפע מתהליכים פנימיים וחיצוניים ביהדות. בתקופת המקרא אנו עדים למספר דמויות מפתח מועטות, שתוארו לרוב באופן שטחי. תלותה של האישה ביחסים עם גבר (לרוב אב או בעל) אשר במסגרתם ייקבעו חובותיה וזכויותיה, אופיינית למעמד רוב הנשים בעולם בתקופת המקרא

מהפכת תקופת שלטונו של השאה באיראן הביאה עמה שילוב של רפורמות שהובילו לצמיחה כלכלית ולשגשוג בכלכלת המדינה, הידוק יחסים עם מדינות מערביות (כולל ארצות הברית וישראל)

רבות מהרפורמות התייחסו לנושא הנשים ומקומן בחברה, וזאת בניגוד להשקפת העולם הפטריארכלית והשמרנית של רוב האוכלוסייה. השאה קידם את נושא השוויון המגדרי ועודד השתתפות נשים בחיים הציבורים באיראן.

ההיסטוריה של נשים בישראל מתחילה במאבק על שוויון. על אף העבודה כי החברה היישובית  התארגנה כחברה חדשה שאימצה לעצמה רעיונות דמוקרטיים של שוויון, ועף אף העובדה כי נשים כמו גברים הצטרפו לתנועות החלוציות, לכיבוש העבודה, לבניית התרבות והחברה העברית, לקיבוצים ולמחתרות.

האסלאם  מתיר נשואים לילדות מגיל 9. כאמור, בתקופת השאה הועלה גיל הנשואים המינימלי ל- 16.  לאחר המהפכה הותר שוב נישואים מגיל 9. הפוליגמיה, שנאסרה בתקופת השאה הוחזרה, כאשר רצון הבעל לנישואים עם אישה נוספת לא מהווים עילה לגירושים. תפקידן העליון של הנשים הוא גידול ילדים, ושילוב נשים בתעסוקה יהיה רק בתנאי שהוא אינו פוגע בתפקידה העיקרי בדאגה לבית ולמשפחה

חיי הנישואין בדין היהודי דתי מנוגד לתפיסה האזרחית המקובלת של דיני המשפחה, כאשר על פי הדין היהודי מערכת החובות והזכיות מבוססת על מינם הביולוגי של הצדדים. בהקשר זה נכסי המשפחה שהובאו על ידי האישה מנוהלים על ידי הבעל, החייב גם במזונות כלפי אשתו וילדיו