שחיקה שחווים מורים מוגדרת כעייפות פיזית, נפשית והתנהגותית , שחיקת המורה משפיעה כל ביצועים אקדמיים וחברתיים והיא מוסברת על ידי משתנים אישיים, דרך של התמודדות עם מצבי לחץ שליטה ורמת מוטיבציה.

סקירת ספרות הבוחנת את ההבדלים ברמות השחיקה והאמפתיה- מורים לחינוך רגיל לעומת מורים לחינוך מיוחד

כתוצאה מהשחיקה מורים מגלים חוסר עניין, חמלה ואידיאליזם לתלמידים, וכן מפתחים רגשות שליליים.

מחקרים שנערכו עם מורים על רמת השחיקה שלהם כוללים משתנים כגון גיל, מין, ותק, סוג בית הספר במסגרתו הם עובדים, מסוגלות עצמית, מעמד סוציו אקונומי, ואי שביעות רצון. בנוסף  חוסר עקביות בתנאי עלול לגרום לשחיקה.

כמו כן, אחד הגורמים המובילים לשחיקה בקרב עובדי ההוראה הוא  תחושת ההלם בפגישה עם המציאות הבית ספרית , כאשר במקצועות רבים הכניסה לעבודה נעשית באופן הדרגתי, ואילו בהוראה-כבר בשנת עבודתו הראשונה מוטלת על המורה אחריות מלאה וכוללת לכל תהליך ההוראה ולהשתלבות במערכת המורכבת של הכיתה ובית הספר.

שימור מורים לחינוך מיוחד מהווה סוגיה קריטית בבתי ספר רבים והסיבה לכך היא שיעורי התשה גבוהים יותר ושחיקה בקרב מורים לחינוך מיוחד, בהשוואה למורים בבתי ספר רגילים.

אמפתיה היא היכולת לרגישות כלפי הרגשות העכשוויים של האחר, היכולת לחשוב ולהרגיש אל תוך החיים הפנימיים של הזולת על-ידי התמזגות, שקיעה לתוך החוויה של הזולת, היכולת לחוש את העולם של האדם האחר, כאילו זה עולמו שלו.

היום זה נראה מובן מאליו שרגשות משחקות תפקיד חשוב במקום העבודה, בעיקר בקרב  מורים שתפקידם הוא לא רק ללמד, אלא גם לקיים סביבה לימודית ידידותית. מורה אמפתי הוא מורה המגיב באמפתיה לדאגותיהם של התלמידים וצרכיהם. מורה אשר מפגין רגשות חיוביים, גם כאשר התלמידים קשים וגסי רוח. מעורבות רגשית  היא חלק בלתי נפרד ממקצוע ההוראה.