אמפתיה מתייחסת למודעות של האדם כלפי האחר, לרגישותו כלפי הזלות ליכולת להבין את רגשות הזולת , את הפרספקטיבה שלו , את עולם החוויות שלו ואת משמעות עולם הרגשות עבורו.

סקירת ספרות אשר עניינה בבחינת הפעילות בתנועה והשפעתה על אמפתיה בקרב גננות

יש הסבורים כי אמפטיה הנה יכולת התפתחותית ויש הסבורים כי אמפטיה מורכבת מסודות רגשיים קוגניטיביים ועל מנת ליישם יכולת האמפתית יש לשלב ולנקוט בשני יסודות אלו.

האמפטיה הנה משתנה מכריע בכל הקשור לתקשורת בין-אישית, בין אם מדובר ביחסי מורה-תלמיד, יועץ-נועץ הורה-ילד או בני זוג נשואים.

אמפטיה מוכרת כיכולת בקרב מורים אשר נועדה לעורר אינטראקציות חיוביות בקרב תלמידים.

הגדרה מפורטת יותר  ל"אמפטיה חינוכית גורסת  כי היא קשורה להתפתחות המוסר וכן  מתפתחת לאור מהאינטראקציה בין המורה לתלמיד. אמפטיה עמוקה נקשרת לאופי הקשר הנרקם בין המורה לתלמיד, למוטיבציה של המורה, לתחושות מוסריות מנטאליות בקרב התלמיד, למוסר גבוה בקרב מורים וכל אלו מעודדים אינטראקציות חיוביות בין מורים לתמידים ותורמים לעלייה באיכות ההוראה והלמידה, לשיפור בהתנהגות ולשיתופיות , לחושת שייכות ולתחושת ביטחון

לעיתים ההפרדה בין הפסיכולוגיה לבין החינוך יוצרת ניכור יחסי מורה תלמיד, בחוסר יכולת של התלמיד לפנות למורה בכל הנוגע לתחום הרגשי ובחוסר הביטחון של המורים לטפל בבעיות רגשיות של התלמיד

החוויה של התנועה תורמת לתלמידים בפיתוח העצמי, בפיתוח רגשי, יכולת הבנה והסקת מסקנות וכן וניהול רגשי. במסגרת השימוש הטיפולי של התנועה אדם יכול לעסוק באופן יצירתי בקידום רגשי, קוגניטיבי, פיזי וחברתי. הפעילות בתנועה משפרת  את ההבנה העצמית ואת הביטחון העצמי על ידי יצירת קשר בין הגוף ומודעות רגשית.