מיכל, בת המלך שאול , הייתה הבת הצעירה במשפחה (שמואל א' ד' 49). מיכל מתוארת כאישה  חכמה, נאמנה (שמואל א' י"ט ,17) אוהבת וצדקת (שמואל א' י"ח,28 )  . הספרות המקראית מציגה את מיכל באור חיובי לעומת מדרשים שונים אשר נראה בהמשך.

סקירת ספרות אשר דנה בבחינת דמותה בהיבטים מגדריים של מיכל בת שאול לפי הסיפור המקראי.

בחינת דמותה בפרש הפרשנות המודרני , מעלה כי שטיינזלץ[1] רואה את דמותה של מיכל כדמות פאסיבית ונשלטת, אף על פי התיאור המקראי המספר על  הברחת דוד והמרי של מיכל נגד שאול אביה. לעומת זאת  בן איון[2] מפרשת את מעשיה כהתנהלות אקטיבית, אמיצה וחצופה.

התנ"ך מספר מעט מאוד על מיכל, ורק בהקשר לשאול ודוד. עפ"י המקרא בספר שמואל א' ו-ב' חייה של מיכל מתחלקים לשלוש תקופות: א. נישואיה לדוד` ב. לאחר בריחת דוד`ג. לאחר חזרתה לדוד.

שתי תקופות הייתה מיכל בבית דוד, ותקופה אחת בבית פלטיאל בן ליש.

סיפורה של מיכל ייחודי בהצגת אהבתה של מיכל :"וירא שאול וידע כי ד' עם דוד, ומיכל בת שאול אהבתו… ויוסף שאול לירא מפני דוד עוד, ויהיה שאול אויב את דוד כל הימים" (כט'-ל'). מכאן משתמע כי שאול אויב ולא שונא לדוד

מיכל , כמעט ואינה משמעיה קול בדרמה הרומנטית (ההולכת ומתרקמת לכדי טרגדיה) של חייה. מיכל, המתוארת במקורות רבים בתור האישה הרומנטית ביותר מכל נשות המקרא, מתוארת, למרות שלל האירועים המטלטלים את חייה פעם אחר פעם, כדמות פאסיבית. היא פועלת ומדברת מעט מאוד לכשעצמה והאינפורמציה שיש לנו אודותיה היא תוצר הצצתנו (באופן שעשוי להיות לא הוגן) דרך סדקים ובקיעים של חיי משפחת המלוכה אליה היא משתייכת, הצצה מעבר לשערי הארמון אל מערכת היחסים בין מיכל לבין עולמה.

הסיטואציה הראשונה מפגישה בין מיכל הצעירה, בת לשאול המסוגר והביישן, אשר חיה בבית סגור ועצור, לבין גיבור המלחמה, הארצי הפשוט ויפה התואר- דוד הרועה הצעיר מן המדבר. הנערה הסגורה מן המשפחה האריסטוקרטית מתאהבת בגיבור הפשוט שבא מן הכפר. מבחינה זו הגולמיות שלו אינה מפריעה כי אם מוסיפה לו קסם בעיניה.