עם קום המדינה , נדרשו רשויות השלטון בישראל להכריע בשאלת מעמדו העתידי של המיעוט הערבי שנותר בארץ. ראשי המדינה עמדו בפני דילמה שבין היות הערבים תושבי המדינה ואחר כך אזרחיה לבין היותם חלק מהעולם הערבי המצוי בסכסוך עם ישראל.

סקירת ספרות הבוחנת את השפעת אירועי אוקטובר על מעמד הכלכלי והפוליטי של ערביי ארץ ישראל.

מאז הקמת המדינה, היו ערביי ישראל בגדר מיעוט מקופח ומופלה לרעה. בתחילה חיו במסגרת "ממשל צבאי" והיחס אליהם היה כאל אויב בפוטנציה. כעבור שנים של חיים במעיין הסגר ביטחוני , הוסר הפיקוח הצבאי וערביי ישראל זכו, לכאורה, למעמד של אזרחים שווים מן השורה. החלטתו של לוי אשכול, לשים קץ לממשל הצבאי זכתה לתמיכה רחבה הן מהימין והן השמאל אשר טענו לאורך השנים כי יש לבטל את שיטת הממשל הצבאי.

מבחינה כלכלית , הגורם המכריע שקבע את מקומם של הערבים בכלכלת הארץ הוא השליטה של הממשלה במשאבים אדירים אשר נתנה לה את האפשרות להנחות את ההתפתחות הכלכלית של המדינה מאז קיומה ולכן המגזר הערבי קופח לאורך השנים מבחינה כלכלית, תעסוקתית וכן קרקעית

על פי התיאוריה האקסוגנית המחפשת את הסיבות למחזורי עסקים וצמיחה כלכלית מחוץ למערכת הכלכלית, הסיבה המניעה את הצמיחה היא בין השאר אירועים פוליטיים או מלחמות ואכן קבוצה גדולה של כלכלנים רואה במחזורי עסקים תוצאה של אירועים מקריים כגון אירועים פוליטיים או מלחמות.

היחסים הכלכליים בין ישראל לבין הפלשתינים עוצבו לאחר הסכם אוסלו. בטרם החתימה על ההסכם נמשך איחוד המכס (החד צדדי) בין  השטחים לישראל ואכן על פי הסכם פריזזה המצב ששרר , בתקופת הביניים עד לכינונו של ההסכם הסופי. המסגרת ליחסי הסחר בין ישראל לפלסטינים היוותה את הציר המרכזי במשא ומתן בפריז

לכלכלה הפלסטינית אינטרס ברור לקיום הסדר סחר עם ישראל קרי: איחוד מכס או הסדר סחר חופשי שכן הסדר מעין זה מאפשר לה גישה לשוק גדול יותר, ניצול יתרונות  יחסיים, צמיחה מהירה יותר על ידי התקרבות לרמת התוצר לנפש בישראל.

ארבעה חודשים לאחר הנסיגה מלבנון פרצה "אינתיפאדת אל־אקצה", שבה האש מכוונת נגד יישובים כדוגמת שדרות ושכונת גילה בירושלים. על פי הצהרות הפלשתינאים, הצלחת גירושו של צה"ל מלבנון העלתה את המוטיבציה שלהם לפתוח בהתקוממות הנוכחית

מהנתונים מתברר כי מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 ועד סוף שנת 2001 הסתכמו הנזקים הישירים של האינתיפאדה בענפי התעופה, התחבורה היבשתית, והספנות ב- 2.2 מיליארד שקלים. צוין כי נזקים אלה מוערכים בכ- 0.4% מהתוצר הגולמי של מדינת ישראל. התוצר של ענף התחבורה בארץ מהווה כיום  כ- 7% מהתל"ג של ישראל.