מעמדו האישי והציבורי המעורער של המורה המתאפיין בחוסר כבוד כלפיו, זלזול ואף דחייה מעלה את השאלה מהם בעצם המניעים המובילים את פרחי ההוראה לבחירה במקצוע ?

סקירת ספרות זו בוחנת את דיוקנו של איש החינוך – זיקה בין תרבות, חברה והוראה

בעבר אדם פנה לחינוך מתוך אידיאליזם  וכיום לרוב אין הפונים למקצוע ההוראה מגיעים מתוך אידיאליזם, אלא מתוך מניעים פרקטיים, אחד מסממני של החברה המודרנית הוא המשבר במערכת החינוך, כאשר אחד ממאפייניו הבולטים הוא,  התדרדרות דימויו העצמי והציבורי של המורה.

התדרדרות  זו נובעת משלושה תהליכים חברתיים השלובים זה בזה:

1. התחזקותן של מגמות ספקניות.
2. שבירת האידיאל של המדינה הניטראלית.
3. צמצום הפער בין מבוגרים לילדים.

התפקוד מקצועי, הוא ביטוי חשוב ביותר של העצמי, כלומר המקצוע מאפשר לאדם למלא תפקיד המתאים לדימוי העצמי שלו. המרכיב העיקרי מבין ממדי הדימוי העצמי הוא הערכה העצמית. ממד אחר, הוא ממד ההרמוניה הקשור להסתגלות לתפקיד התעסוקתי .

קיימת הנחה כי, דימוי עצמי חיובי של מורים עשוי להיות בעל השלכות על תפקודו  כמו : טיב ההוראה, כישורים כמחנך,יכול לטפח דימוי חיובי עצמי  בקרב התלמידים ועוד. כמו כן, הדימוי העצמי של המורים, קשור להשלכות על התהליך החינוכי ולרווחתו של המורה עצמו, שכן המורה חשוף למתחים, לחצים ותביעות  מצד קבוצות משמעותיות שונות כמו תלמידים, מורים, מנהלים, הורים ובעל תפקידים שונים במערכת החינוך.