במשפט פשוט רגיל סדר החלקים הוא נושא ונשוא, אך יש אפשרות לשנות את הסדר כדי ליצור הדגשה: הילד אכל את הבננה/ את הבננה אכל הילד בבוקר. כלומר, יש אפשרות להדגיש חלקים מסוימים הדגשה יתרה ולשם כך מעבירים חלק אל מחוץ למשפט.

סקירת ספרות  הבוחנת את משפטי הייחוד בספרו של מאיר שלו – "הדבר היה ככה".

חלק הייחוד הוא החלק שרוצים להדגיש במשפט, עובר לראש המשפט ובמקומו נשאר כינוי (כינוי מוסב). למשל, במשפט הפשוט הראשון המילה "לרותי" היא מושא.

כמו כן, אין חלק ייחוד שהוא נושא או נשוא פועלי.  בהקשר זה, בספרי לימוד רבים מדגישים כי בדרך כלל אי אפשר לייחד את הנושא, אך יש הטוענים אחרת, כאשר נהיר הסביר עצם העובדה כי במשפט ייחוד המושא, הלוואי או התיאור מוצעים ממקומם ומוצגים לפני יתר חלקי המשפט  הופך אותם לנושא המשפט אשר במקומו בא בתוך המשפט כינוי החוזר עליו, הנקרא משפט ייחוד".

על רוב המורים מקובל, שיש להפריד בין חלק הייחוד לבין המשך המשפט באמצעות קו מפריד, אך אין לכך סימוכין כלשהם בכללי הפיסוק של האקדמיה ללשון העברית אין שם אזכור של סימן פיסוק אחר כלשהו ביחס למשפט הייחוד.

השפה בה עושה מאיר שלו העברית, הביטויים, השירה שימוש הפואטיקה הדמיון והדימויים מייחדת אותו. כמו כן, הטקסטים עשירים ועמוסים ומבחינה תחבירית מורכבים.