רמת הצמיחה נקשרת לשיעור אבטלה במדינה, כאשר קיימים מס' מודלים:  המודל האנגלוסקסי המאופיין בצמיחה גבוהה, אי שוויון גבוה, אבטלה נמוכה, נטל מס נמוך, המודל הסקנדינבי המשלב צמיחה גבוהה, אי שוויון נמוך ואבטלה נמוכה, וכן נטל המס גבוה ומודל אירופאי המתאפיין בשוויון בינוני נטל מס בינוני, צמיחה בינונית ואבטלה בשיעור בינוני.

 סקירת ספרות זו עניינה בבחינת השפעות של האינפלציה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, הצמיחה והתוצר לנפש על שיעור האבטלה בעולם.

האבטלה הנה תופעה בלתי נפרדת מחיי הכלכלה של מדינות המערב בשנים האחרונות ואכן ברוב מדינות אירופה וארה"ב, כמו גם ישראל, נמצאים שיעורי האבטלה במגמת עלייה. בעבר נהגו לחשוב כי האבטלה תלויה במשברים כלכליים זמניים כמו משברי נפט, עלייה מאסיבית (כדוגמת העלייה מחבר העמים לישראל בשנות ה- 90 של המאה ה- 20) ועוד

גישה נוספת המסבירה את קיומה המתמשך של האבטלה היא גישת הכלכלה הדואלית. על פי גישה זו השוק מחולק לשני סקטורים נפרדים. בסקטור המרכז נמצאות פירמות גדולות עתירות הון, חזקות ובעלות יכולת לשלוט בשוק, לקבוע מחירים וכדומה. כנגד, ישנן הפירמות בפריפריה הכלכלית, העומדות בפני תנאי שוק שונים לחלוטין.

בדיקת משכי הצמיחה, שיעור התמ"ג האוסטרלי וכן שיעור האבטלה העלתה כי הצמיחה והאבטלה מוסברים היטב על ידי סימטריות במחזור הצמיחה. ניתוח הנתונים העלה כי שיעור האבטלה מחריף בעת מיתון כאשר הוא משפיע גם  על הצמיחה במדינה. כמו כן מחזורי עסקים משפיעים על התמ"ג, על הצמיחה וכן על שיעור אבטלה

מהות הקשר שבין קצב האינפלציה ובין שיעור האבטלה הוא אחד הנושאים המרכזיים במקרו – כלכלה ובניהול מדיניות כלכלית. בעקבות עבודתו של פיליפס (1958), אשר מצאה מתאם שלילי בין קצב האינפלציה ובין שיעור האבטלה, התפתחה בשנות ה- 50 וה- 60, גישה שגרסה כי קובעי המדיניות יכולים "לנצל" מתאם זה ו"לבחור" בין צירופים שונים של אבטלה ואינפלציה.