החברה הישראלית הופכת לחברה יותר ויותר אלימה. האלימות מכה בתחומים שבינו לבינה בתוך המשפחה, באלימות בין עמיתים בתחומי תעסוקה שונים וגם בעולם הפשע, שבו האלימות אופיינית יותר.  רף האלימות עולה. האזרח הישראלי נדחק לפינה שבה מועדפת המכה על המילה, ואנו נתקלים ביותר מקרים המסתיימים במוות.

סקירת ספרות זו דנה בקשר בין מחויבות שוטרים לארגון, ותפיסת התפקיד שלהם לבין שימוש באלימות.

אלימות היא שימוש בכוח, בין אם פיזי או אחר, כנגד הזולת במטרה לפגוע בגופו, בכבודו, ברכושו, בנפשו או בתרבותו. כוח מבחינה סוציולוגית הוא היכולת לגרום או לכפות על יחידים וקבוצות לפעול בדרך מסוימת או להימנע מפעולה בדרך אחרת, בדרך כלל על ידי נקיטת סנקציות שונות או על ידי איום בהן.

קיימות גישות פסיכולוגיות רבות המסבירות אלימות אשר ניתן להסביר בהן את הסיבות האפשריות לאלימות שוטרים. גישות אלא דנות במימד האישיותי של האדם, תהליכי התפתחותו ורכישת  ההתנהגויות  השונות  על  ידי  האדם.

המונח "אלימות שוטרים" מתייחס למגוון מצבים הכוללים אלימות פיזית כלפי אדם, מעשים שיש בהם כדי להשפיל אדם, איומים באלימות פיזית או בהשפלה, גרימת נזק בזדון לרכוש. עיקר המיקוד הינו ביחס לאלימות פיזית ומעשים משפילים.

מקורות התופעה של אלימות שוטרים הינם שונים ומגוונים ולכן דרך ההתמודדות עימן חייבת להיות בגישה רחבה וכוללת. דרכי הטיפול והמניעה נדונו רבות בין גורמי המחקר השונים, גורמי הבקרה וגורמי הפיקוד המשטרתי.

תפיסת התפקיד באה לידי ביטוי בביצוע התפקיד, כמו כן על פי מחקרים  קיים קשר בין החשיבות המוענקת לתפקיד לבין ביצוע התפקיד.

ההסדרה החוקית  של שימוש השוטרים בכוח הנה בעייתית. תביעות אזרחיות ופליליות מלמדות כי שוטרים עושים שימוש מפורז בכוח. סוגיית האלימות בקרב שוטרים חושפת את הסתירה בתפקידם אשר מחד מהווה תפקיד בעל כוח וכפייה מורשה של המדינה ומאידך השימוש בכוח  זה מופרז בעת מפגשים בינאישיים שכן שוטר אינו שחקן ניטראלי לגמרי, מנותק וחסר פניות, אלא פגיע  ואולי אף נקמני.