מאז הקמתה, ישראל שאפה לקנות מידה מסוימת של השפעה באיראן. חשיבותה האסטרטגית והגיאופוליטית של איראן, הפוטנציאל הכלכלי שלה, יחסי האיבה בינה לבין עיראק בפרט ולבין כמה מדינות ערביות אחרות, עוינות מסורתית של איראן לברה"מ – כל אלה חייבו את ישראל ומעצמות מערביות אחרות ובראשן ארה"ב, לשים לב לנעשה בטהראן, ולא להפקיר מדינה זו לחסדיהן של ברה"מ, סוריה, מצרים ולוב.

סקירת ספרות הדנה  ביחסי ישראל-איראן 1949-1979- אינטרסים, יעדים ודרכי מימושם.

ההיסטוריה האיראנית המודרנית מתחילה עם ההתקוממות הלאומנית כנגד השאה ב-1905, דבר שהביא לחוקה מוגבלת ב – 1906 ,ששינתה את צורת הממשל במדינה למלוכה חוקתית, וגילוי נפט ב -1908. הפרלמנט (מאג'ליס) הראשון כונס ב 7 באוקטובר, 1906. במהלך השנית הנדונות ( 1949 – 1979) באיראן התקיימה מונרכיה ושליטה היה השאה , אשר השתייך לבית פהלוי, ואכן הבחירות בשנת 1949 באיראן העידו כי  הייתה השפעה ניכרת למלוכה

בראשית המאה ה – 20  החלו להתפתח באיראן שני מוקדי כוח: הצבא ושכבת המשכילים.  באמצעות שכבת הביניים שלט השאה על  העם האיראני . יציבות משטרו של השאה הייתה תלויה אפוא במידת ההרמוניה בין מוסד השאה לבין שכבת הביניים.

תנועת כיח והתנועה הציונית חדרה לפרס בסו המאה ה-19 ובעת מלחמת העולם השנייה הוקמו ארגוני נוער. לאחר כיבושה של פרס בידי בנות הברית , נפתח בטהראן משרד ארצישראלי אשר חידש את הקשר עם יהודי בריה"מ . השליחים הארצישראלים אשר הגיעו לפרס ב-1943 התוודעו למצבם הלאומי החברתי הקשה של יהודי פרס והחלו לפעול לייסוד תנועת החלוץ בפרס. במסגרת זו הוקמו ארגוני נוער ונוצר קשר חזק יותר בין הציונים לבין יהודי פרס

האופוזיציה הדתית למשטרו של השאה, מנעה מהשאה כינון יחסים דיפלומטיים בין איראן לישראל, ולאורך התקופה הנדונה האופוזיציה הדתית הייתה ממשית  וכוהני הדת ניצלו את קשריו של השאה עם ישראל על מנת לסכל את תכניות הפיתוח שלו

מבחינה כלכלית האינטרס הישראלי איראני השלים אחד את השני, שכן איראן הייתה זקוקה ללקוחות וישראל הפכה ללקוחה קבועה, ישראל הייתה זקוקה לנפט זמין וזול ואיראן סיפקה לה את הצורך הזה.  מבחינה גיאוגרפית ישראל אפשרה מעבר נוח ובטוח.