מעמדה של האישה במרוקו הופלה לרעה כפועל יוצא מהמסורת המרוקאית-אסלאמית וכן מהמדוונה שגובשה בשנת 1957-1958, שנתיים לאחר השגת העצמאות. המדוונה התבססה על החוק האסלאמי המייחס לאישה מעמד נחות מכול הבחינות.  במהלך שנות ה-90 וכן בעקבות הרפורמה בשנת 2003  השתפר במידה ניכרת מעמדן הנשים במרוקו.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את מעמדה האישי, התעסוקתי והפוליטי של האישה במרוקו

האוכלוסייה במרוקו בדומה לאוכלוסייה הערבית הייתה ועודנה אוכלוסייה כפרית בעיקרה , נתון המשפיע על התפתחותן וקידומן של הנשים בכול התחומים כאשר לכפר המרוקאי זרים רעיונות הקדמה המערביים-מודרניים עוד יותר מבני העיר במרוקו, יחד עם זאת החברה במרוקו עוברת שינויים מהירים שאד מהם הוא המעבר לערים  הבא לידי ביטוי בשיעור גידול שנתי של 3%

בשלושת העשורים האחרונים יותר ויתר נשים משכילות במרוקו פונות לקריירות בתחומי המשפט , הרפואה , החינוך ושירות המדינה ויש אפילו טייסות . המעמד הבינוני המבוסס הוציא מקרבו עורכות דין רבות (40 אחוז מעורכי הדין במדינה הם נשים), אולם אין במרוקו ולו שופטת אחת ומעט מאוד נשים ממלאות תפקידים בכירים במדינה. מדובר בשכבת עילית מצומצמת יחסית שבשלב זה אין לה כוח ממשי במגזר הציבורי והפרטי.

העלייה בהשתתפותן של נשים מוסלמיות ומרוקאיות במסגרת לימודי ההשכלה הגבוהה לא הובילה לעלייה מקבילה גם בנגישותן למוקדים של כוח וקבלת החלטות, הן במוסדות להשכלה גבוהה והן מחוצה להם, בשוק התעסוקה או בזירה הפוליטית.

הנשים במרוקו עד לבחירות בשנת 2002 לא נכללו בהליך הפוליטי של קבלת החלטות. בפרלמנט  עמד אז ייצוג הנשים על שני מושבים בלבד מתוך 325 המושבים בבית הנבחרים. בממשלה השתתפה אישה אחת  אך הייתה נטולת סמכויות ובסנאט שני מושבים מתוך 275 מאוישים על ידי נשים.

מאבק פמיניסטי בחברות אסלאמיות היה כמעט ובלתי נראה במחקר המערבי עד שנות השמונים וכי בשל הטית המחקר המזרחי –פמיניסטי, חקר התנועות הפמיניסטיות היה מוגבל בהיקפו. כמו כן המחקר התמקד בדיכוין של הנשים והתעלם במידה מסוימת ממאבקן לשוויון.