התנועה בחיי הילד הנה משמעותית ביותר ומשפיעה על תחומים שונים: הרוחני, הנפשי, החברתי והריגושי.  תפקידה של הגננת/מדריכה לתנועה לזמן לילד  שיעור תנועה , על מנת שהילד יוכל לממש את הפוטנציאל החבוי בו.

סקירת ספרות הבוחנת האם שימוש בתנועה בגני הילדים מפתח אמפתיה בקרב גננות?

אמפתיה היא היכולת לרגישות כלפי הרגשות העכשוויים של האחר, היכולת לחשוב ולהרגיש אל תוך החיים הפנימיים של הזולת על-ידי התמזגות, שקיעה לתוך החוויה של הזולת, היכולת לחוש את העולם של האדם האחר, או של המטופל, כאילו זה עולמו שלו.

ילדים זקוקים ליחס אמפתי יותר מאשר מבוגרים מכיוון שהם עדיין לא גיבשו את עצמאותם, האמפתיה עוזרת להם בהתמודדות עם מצבים קשים ובזיהוי רגשותיהם העמוקים, מורה אמפתי יכול לסייע לתלמיד לזהות את רגשותיו ולהבין את התנהגותו שלו.

השתתפות בתנועה, בפעילות גופנית ובספורט כדי לרפא את הגוף והנפש, הם בעלי שורשים היסטוריים בתרבויות קדומות רבות. חלק מעקרונות הריפוי, הטיפול והשיקום של תרבויות אלה, נשתמרו עד היום והם זוכים להכרה וליישום מחודש ברפואה המודרנית.

הילד באמצעות התנועה, לומד על עצמו ועל סביבתו. הוא לומד להתמודד עם משימות, לשלוט בתנועות, לנוע ביעילות במרחב, לשתף פעולה עם חבריו, להצליח, לקבל החלטות ועוד. משחקי התנועה גורמים לילדים הנאה רבה וכן הישגים חברתיים ואישיים.

התנועה גם מסייעת להם לפרוק כעס ותסכול וכן מאפשרת למידה.

הספרות מעלה כי קיים קשר בין יכולת תנועתית לבין פיתוח אמפתיה . בדיקה  בקרב 62 סטודנטים הלומדים בקבוצת ריקוד ותנועה העלה כי עלייה ביכולת תנועתית מובילה גם לעלייה באמפתיה, כאשר ציוני האמפתיה היו מתואמים עם יכולת תנועתית גדלה.