ביומטריה מתייחס לזיהוי אוטומטי של אדם על פי מאפיינים פיזיולוגיים או התנהגותיים שלו או שלה. הוא מספק מענה טוב יותר לדרישות אבטחה מוגברת של חברת המידע מאשר שיטות זיהוי מסורתיות. זיהוי ביומטרי מהווה אסטרטגיה יעילה להגנה על הפרטיות מפני הונאה

סקירת ספרות הבוחנת את נושא המאגר הביומטרי, הזכות לפרטיות והפגיעה בפרטיות בעקבות המאגר הביומטרי ואמצעי ניטור אלקטרוניים אחרים.

זיהוי ביומטרי מוגדר כמדידה פיזית של מאפיינים אישיים של הפרט, הניתנים להשוואה  למטרות זיהוי. זיהוי מוסג  זה כרוך באימות של אדם מבוסס על כמה מאפיינים ייחודיים של הפרט, כגון מאפיינים אישיים, פיזיולוגיים והתנהגותיים

ההתפתחויות הטכנולוגיות המובילות לפגיעה מסוימת בפרטיות, כאשר גורם מרכזי לכרסום בזכות לפרטיות נובע מהתפתחויות טכנולוגיות, שמעמידות אפשרויות בלתי נדלות לפלוש למרחב הפרטי, להתחקות אחר כל צעד ושעל שעושה אדם בחייו,  לאסוף ולאגור את כל עקבות המידע שהוא משאיר אחריו.

ההתקדמות המהירה של טכנולוגיות ביומטריות והשימוש המורחב שלהם מעלים חששות מבחינה משפטית, במיוחד בנוגע לפרטיות אישית. בהתחשב בכך כי כל המערכות הביומטריות כוללות נתונים אישיים, משמעות הדבר היא כי עיבוד נתונים אשר עלול לגרום לזיהוי של אנשים, צריך להיות בהתאם לדרישות החוק להגנת הפרטיות.

ניטור אלקטרוני חדש מאפשר למעסיקים לעקוב אחר מספר עובדים באופן מידי ולאסוף מידע מפורט כיצד העובדים שלהם ומבלים את זמנם בעבודה. יש דרכים שונות לפיקוח על העובדים במסגרת שימוש בטכנולוגיה במקום העבודה, כמו : תכניות החוסמים גישה לאתרי אינטרנט מסוימים מעקב אחר דוא"לים של עובדים, מערכת המדווחת על מיקום פיזי של העובד באמצעות טלפונים ניידים, שימוש במצלמות וידאו  ועוד.

הספרות התיאורטית והמחקרית מעלה כי מבחינה חוקית ניתנת למעביד וכן למדינה הזכות לעקוב אחר עובדים ואזרחים. החוק שונה במידה מסוימת ממדינה למדינה , כאשר בארה"ב ניתנת למעביד ולמדינה הזכות הנרחבת ביותר. למעביד ולמדינה, אם כן הזכות לרון ניטור אלקטרוני אחר העובד.