המלך וחצר המלוכה במרוקו ממלאי תפקידים מכריעים בעיצוב זהות אישית והקולקטיבית של אנשים מרוקאים. חצר המלוכה במרוקו הוא סמל של זהות קולקטיבית, הסמל הגדול של מרוקו בהווה, בעבר ובעתיד כאשר המלך נתפס כאדם ארכיטיפי

סקירת ספרות הדנה בסמכויות של המלוכה במרוקו.

סמכויות המלך מתבסס על המוצא הישיר שלו מהנביא מוחמד. מלך מרוקו מחזיק בתפקיד בן אלף שנה של הח'ליפות האסלאמית. המלך הוא נסיך המאמינים, המנהיג החוקי של הקהילה הפוליטית

הספרות מלמדת כי מלך מרוקו, מכוח המורשת של המשפחה שלו, נתפס כמתווך בין העם לאל,  מכונה  "אמיר המאמינים", השולט על  חייהם הרוחניים והחילונים של נתיניהם כמו המלכים האירופיים האבסולוטיים של ימי הביניים. המשטר המלוכני הוא כה עתיק ועבור המרוקאים זה כמו אלוהים

אחרי פיגועי 9/11 בארה"ב, המלך מוחמד, שגם הוא השליט הרוחני של מרוקו, הורה תפילות מיוחדות לקורבנות ושלח נציגים לאזכרה. במהלך שנת 2002 הביקור באביב של המלך לבית הלבן, הנשיא בוש הכריז על תוכניות להקמת אזור סחר חופשי עם הממלכה. כתוצאה מכך, ארה"ב הכריזה על מרוקו כבעל "ברית עיקרית שאינה בנאט"ו," והממלכה הוזמנה לקחת חלק בתרגילים של נאט"ו.

היישום הרודני של השלטון החוק על ידי  בית המלוכה העלה את סוגיית חופש הביטוי במרוקו. תנועת זכויות האדם המודרנית במרוקו החלה לפעול בשנת 1990 במרוקו, תוך שילוב מספר ההתפתחויות בינלאומיות אשר שכנעו את המלך חסן השני כי עליו לתת את הדעת  אודות סמכות בית המלוכה וזכויות אדם ואזרח במרוקו.

לשחיתות יש שורשים עמוקים במיוחד ומוצקים במרוקו העכשווית, כאשר לפחות עד שנת 1980, שחיתות הייתה בלב הליבה של אסטרטגית פסיקתו של מלך חסן השני. הוא הסתמך בעיקר בכוחו ועושרו על מנת לחזק את התמיכה בקרב בוחרים מרכזיים, כגון קציני צבא, חברים במנגנוני הביטחון, עובדי מדינה בכירים, מכובדים ואליטות כפריות ועירוניות.