המשפט הבינלאומי, מצביע על כך שמעצר ללא הגבלת זמן, אך ורק או בעיקר למטרות של חקירה מודיעינית, הוא כנראה לא חוקי על פי החוק האמריקאי או הבינלאומי. מעצר מנהלי מטעמי ביטחון, הוא בדרך כלל מותר על פי החוק הבינלאומי, ובלבד שהוא מבוסס על עילה ונהלים שנקבעו בעבר בחוק; אינו שרירותי, מפלה או בלתי מידתי; רשום וכפוף למשפט הוגן ויעיל לציבור.

סקירת ספרות הדנה בנושא המעצרים מנהליים כפי שהם פועלים בישראל, בריטניה, ארה"ב וגרמניה.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר מעצר בלתי מוגבל לצורכי חקירה: "מעצר בלתי מוגבל של שבויי מלחמה ועצירים אזרחיים לצורכי חקירה אינו מתיישב עם המשך … אמנת ז'נבה ".  עם זאת, בעת סכסוך מזוין בינלאומי, אמנת  ג'נבה הרביעית ניתן לכלוא אזרחים זרים בטריטוריה של מדינה רק אם זה  "הכרחי" לביטחון

בישראל, "מעצר מנהלי", נבדל ממעצר פלילי. מעצר מנהלי מוגדר כמעצר ללא אישום או משפט, והוא מאושר על ידי צו מנהלי ולא בצו שיפוטי. מעצר מנהלי מתבסס על הסכנה לביטחון מדינה או הציבור שמציב אדם מסוים ששחרורו צפוי לאיים על ביטחונה של המדינה.

מדיניות המעצרים המנהליים בישראל בשטחים ובישראל מספקים יותר זכויות מהותיות לעצורים לעומת אמריקה , רבים טוענים כי המעצר המנהלי בישראל לא אנושי ולא דמוקרטי. פרופסור למשפטים באוניברסיטת עברית דוד קרצ'מר טוען כי הבעיה העיקרית עם מעצר מנהלי היא "הפיתוי להשתמש בו גם כשזה לא הכרחי" וכי ישראל לא מצליחה לזהות " … פעילות פוליטית לגיטימית והתנהגות בלתי חוקית המסכנת את הביטחון".

"לוחמי אויב"  בארצות הברית נעצרים למעצר מנהלי, קרי: עצירה לזמן בלתי מוגבל, ללא גישה לעורך דין, וללא צורך להגיש כל כתב אישום פלילי. מדיניות כנגד "לוחמי אויב"  הכוללת מעצרים מנהליים  מתבססת על הסעיף השני של החוקה וההחלטה שהתקבלה על ידי הקונגרס לאחר 9/11 כדי להשתמש בכל "כוח הדרוש והראוי" כנגד מי "שמתוכנן, שמורשה, שביצע או שסייע לפיגועי הטרור שהתרחשו ב -11 בספטמבר, 2001.

בבריטניה, מעצר מנהלי נקרא כיום "מעצר לפני תשלום" והוא בשימוש כדי להגדיל את זמן החקירה של פשע פוטנציאלי. בניגוד למודל הישראלי, לא ניתן להשתמש במעצר תשלום מראש בבריטניה לאחר סיום משפט פלילי, כי הוא / היא מהווה איום על הביטחון, ושלא כמו בתרגול בארצות הברית, מעצר לפני האישום הוא  אך ורק לחקירה כדי לקבל מודיעין שימושי.

על פי החוקה הגרמנית ניתן לשלול את חירותו של אדם רק על-פי חוק ומתוך ציות להוראותיו.  במסגרת החוקה נקבע כי בכל מעצר או עיכוב של אדם יש להביאו בפני שופט ללא דיחוי וכי מותר להחזיק אדם במעצר בלי להביאו בפני שופט רק עד סוף היום שלאחר יום המעצר