מקורה של אמנות האסלאם הנה בציביליזציה עתיקת יומין שכבשה את העולם העתיק ואיחדה שטחים נרחבים תחת דגל האסלאם. הנסיבות ההיסטוריות הללו יצרו סוג ייחודי של אמנות, שהושפע מהתרבויות השונות שנקלטו לתוך האימפריה המוסלמית.

סקירת ספרות הבוחנת את משמעות הגן בתרבות האסלאם, תוך בחינת ההבדלים בין גנים שונים באסלאם.

ליבת המסר של האסלאם, הנה אישור לאחדותו של אלוהים, כאשר התרבות והציביליזציה האסלאמיות, היסודות של המחשבה, הביטוי, ההתנהגות והאמנות האסלאמית ממשיכים להציג  אמונה המרכזית זו.

הספרות מלמדת כי המצרים היו אלו הראשונים אשר החלו הקמת גני נוי.  הגן שימש כמקום מרגוע ומסתור מהשמש, הוא כלל בריכה, עצים ופרחים לרוב. בהמשך עברה מסורת הקמת הגנים ותכנונם לבבל  ובשלב זה הגן סימל את מקום האלים, השער לעולם הבא, והמבנה שלו היה מקביל למבנה השמיים.

גנים משקפים יחס מורכב בין אדם לטבע  שכן האדם כתוצר ביולוגי , מהווה חלק מהטבע. עם זאת יש לאדם שאיפות ויכולות טכנולוגיות המעודדות אותו להתעלות מעל הטבע ולהיות בעל יכולות לשנות את הטבע.

גן העדן מהווה אלמנט חשוב ומקודש באמונה האסלאמית ולפיכך מופיע בקוראן, למשל בסורה 92  פסוקים 18-21 נאמר : המעניק מהונו למען יזדכך…ישבע רצון – יגיע לגן עדן. מסורות אסלאמיות מעלות גם את חשיבותו של גן העדן.

הגן האסלאמי יכול להיות גן פרטי של מישהו או גן ציבורי, בשני המקרים הוא סגור, מוגן ומעניק פרטיות. הגנים הציבוריים שטופי עצים , צל ומים זורמים. העם האסלאמי נהג לטייל בגנים. בגנים הפרטיים של האצילים, הבעלים מיעטו לשוטט ולטייל בגנים.