ההתייחסות מערכת הרווחה לגודל המשפחה היא בהתאם לאומדן של עלות שולית פוחתת, כאשר ההנחה היא כי עלות להחזקת ילד נוסף הולכת ויורדת ככל שישנם יותר ילדים במשפחה. הנחה זו נעוצה באימוץ סולם השקילות  של נפש תקנית ( מבוגר סטנדרטי) המשמש כאומדן היקף העוני בישראל על פי ביטוח לאומי.

סקירת ספרות הבוחנת את השפעת גודל המשפחה על הכלכלה במגזר החרדי והמגזר הערבי.

המשתנים המסבירים את ההסתברות להיות עני הם בעיקרם דמוגרפים: מספר ילדים, מספר מבוגרים שאינם קשישים, מספר קשישים, השכלת ראש המשפחה ולאום. על פי נתונים אלו עולה שהסיכוי של משפחה ערבית להיות ענייה גבוה בהרבה מהסיכוי של משפחה יהודית

עשיית צדק אופקי , בהקשר לדיונינו, מספקת למשפחות מרובות ילדים קצבת ילדים עבור כל ילד נוסף במשפחה, שכן קיים מתאם שלילי בין הכנסה משפחתית לבין גודל משפחה.

קו העוני מייצג עוני יחסי במובן של היכולת לצרוך סל בסיסי המספק צרכים בסיסיים. קו העוני מתייחס רק להכנסה כספית . שיעור העוני שונה בקרב קבוצות האוכלוסייה השונות  כאשר שיעור העוני לרוב נמצא בקרב משק בית בהם אין מפרנס , משקי בית לא יהודים ובמשפחות מרובות ילדים ( 4 ילדים ויותר).

בדיקת השפעת קצבאות הילדים על העוני מלמד כי יותר משליש מן הילדים חיו מתחת לקו העוני לפני תשלומי העברה והמיסים ולאחריהם תחולת העוני ירדה לכ- 18% . גם בבריטניה תחולת העוני לפני תשלומי העברה ומיסים גבוהה מאוד.

במסגרת בדיקה אשר בחנה כיצד קצבאות משפיעות על העוני עבור קבוצות חברתיות שונות בקרב עולים חדשים, ערבים ו-חרדים נמצא כי מדיניות רווחה השואפת להפחית אי שוויון ועוני ע"י העברת הכנסות מהעשירים לעניים אומנם מפחיתה עוני אך השפעתה שונה בקבוצות אוכלוסייה שונות:  בקרב העולים החדשים הם שמרוויחים הכי הרבה מתשלומי ההעברה.