האמנה בדבר שעות העבודה (תעשייה), 1919 מחייבת מדינות החתומות עליה לקבוע שמספר שעות העבודה לא יעלה על 8 שעות עבודה ביום ועל – 48 שעות עבודה בשבוע.

סקירת ספרות זו בוחנת את המאפיינים והגורמים להעסקה בשעות נוספות.

ישראל  כיום אין התאמה בימי העסקים בין ישראל ובין שאר העולם. התאמה מבחינה זו היא חיונית למשק ולחברה בישראל כאחד, על רקע תהליך הגלובליזציה ורצונה של ישראל להפוך לחלק בלתי נפרד ממעגל הסחר העולמי.

כמו כן, הספרות מלמדת על קשר בין שעות עבודה לבין השתתפות בכוח עבודה למשל, על מנת שנשים יוכלו להשתלב בשוק העבודה, נדרש ממעסיקים להיות גמישים בשעות העבודה במידה שתאפשר לנשים לתמרן את שעות העבודה במקרה הצורך  וכי התאמת שעות הלימודים לשעות העבודה בדרך של החלת יום חינוך ארוך תקל את השגת התנאים הללו.

שעות נוספות בעבודה היא תופעה נפוצה במדינות המתועשות של היום כאשר כ 20% מהעובדים באירופה עובדים 45 שעות או יותר בשבוע, וכ- 13% מהעובדים במשרה מלאה עובדים מעל 50 שעות שבועיות.

בנוסף, לאמור, הספרות מלמדת כי גברים ונשים העובדים שעות נוספות, לחוצים יותר, פחות מאושרים, מדווחים על רמות נמוכות יותר של ריכוז, ומרגישים פחות מוטיבציה, פחות אנרגטיות, מנומנמים יותר, יעילים פחות וכן מציגים בטיחות מופחתת בעבודה

אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על עבודה בשעות נוספות הנו הגורם המגדרי.  כלומר, חוסר היכולת שלנשים אימהות לילדים צעירים לעבוד שעות נוספות מהווה גורם מעכב בקידום הקריירה שלהן.

שעות נוספות עשויות להיות תלויות בגורמים כגון תוכן עבודה, סביבת העבודה ותכונות אישיות כגון מוטיבציה בעבודה