השיקולים העומדים בפני הרשויות בעת עצירה וענישת קטין מתייחסים לחומרת העברה, הרשעות קודמות כלומר סיבות משפטיות. עם זאת קיימים גורמים חוץ משפטיים  המשפיעים על החלטת השוטרים וביניהם : גיל הקטין

סקירת ספרות זו דנה בסוגיית הקטינים בגיל האחריות הפלילית.

לעניין קביעת הטיפול על פי חוק, יש חשיבות לגיל הנער או הילד. גיל האחריות הפלילית משתנה במדינות שונות ונע לרוב בין גילאי 12 לגילאי 15. נגד נער עבריין מתחת לגיל האחריות הפלילית, לא יפתח הליך פלילי, ועל כן חיוב טיפול ינבע, בדרך כלל, מחקיקה אזרחית במהותה (חקיקת רווחה)

שיקולים נוספים הם מין העבריין ( קטינות מקבלות יחס פחות נוקשה), אזור ביצוע העבירה, מצב סוציואקונומי של מפחת הקטין, שיוך אתני ועוד.

על פי מחקרים נערים שחורים או נערים ממוצא מזרחי נוטים לעבריינות מאשר נערים לבנים ממוצא מערבי. כמו כן רבים המקרים בהם מרשיעים קטינים ערבים .

ברוב מדינות העולם המערבי, במידה ומוטלת אחריות פלילית על הנער העבריין, ההעמדה לדין נעשית בבתי משפט לנוער. בבתי משפט אלו, כמו גם בחקיקה החלה על קטינים מושם דגש על טיפול ושיקום (מלבד ענישה) מתוך תפישה שנוער עבריין הינו בעל פוטנציאל שיקום גדול יותר לעומת עבריינים מבוגרים

בחוק הישראלי הטיפול בנוער עבריין נעשה תחת מסגרת החקיקה לקטינים ונוער: חוק הנוער )טיפול והשגחה), תש"ך-1960 וחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א –1971.

המסגרת החקיקתית: עפ"י חוק העונשין, תשל"ז-1977, האחריות הפלילית המוטלת על קטינים הינה מגיל 12 והלאה. מתחת לגיל 12, על פי חוק הנוער )טיפול והשגחה), תש"ך-1960, ניתן להכריז על קטין אשר עבר עברה פלילית כ"קטין נזקק".

הדיון הנוכחי מתייחס לשתי הגישות הרווחות ביחס לענשית קטין: הגישה השיקומית והגישה העונשית . להלן מספר פסקי דין  המציגים את שתי הגישות. הגישה השיקומית באה לידי ביטוי בת"פ (תל-אביב-יפו) 40245/08, נקבע כי הנאשם הקטין ביצע עבירהשל איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשיו כלומר הקטין איים על המתלונן בפגיעה שלא כדין ברכושו ובפרנסתו בכוונה להפחידו ולהקניטו.