בשנת 1953 נחקק חוק הביטוח הלאומי חוק זה הווה את הבסיס למערכת הביטחון הסוציאלי בשנים הראשונות של המדינה. החוק כלל שלושה רבדים בהקשר של אוכלוסיית הקשישים: א. רובד בסיסי של קצבאות זקנה. ב. רובד של פנסיות תעסוקתיות. ג. רובד של חיסכון לעת זקנה.

סקירת ספרות הבוחנת  את  קצבת זקנה וחוק פנסיה חובה בישראל, בארצות הברית וכן אנגליה.

חוק הבטוח הלאומי קובע את הגיל בו יכול אדם לפרוש מעבודה ולהיות זכאי לקבלת קצבת זקנה.

קצבת הזקנה אמורה להבטיח לאזרחים הוותיקים קיום בכבוד. ישנה מדיניות של עדכון הקצבה במשך השנים.

הקצבה הוצמדה לשינויים בשכר הממוצע מתוך תפיסה שיש להתאים את רמתה לרמת החיים של כלל האוכלוסייה ולמנוע מצב שאוכלוסיית  האזרחיים הוותיקים לא תישאר מאחור כאשר רמת החיים הכללית עולה.

בנוסף לקצבת הזקנה חוקק חוק הסיעוד שבה להגן על קשישים עם מוגבלויות וקשיים, גמלת הסיעוד היא גמלה הממומנת על ידי הבטוח הלאומי.

אמנת ארגון העבודה הבינלאומי משנת 1959 בדבר אפליה בתעסוקה, אוסרת על אפליה משבעה טעמים, אך הגיל אינו נמנה בהם. בשנת 1982 נערך תיקון באמנה והתווסף האיסור על אפליית עובדים בגיל מבוגר. איסור האפליה נאסר על כל מדינה החברה בארגון העבודה הבינלאומי. בנוסף לאמור נקבע כי על הפרישה להיות רצונית ובלתי כפויה.