חופש הביטוי מהווה את אחת מהחירויות המרכזיות והחשובות בדמוקרטיה ונחשב לאמצעי משמעותי לשמירתה. חופש הביטוי מוגדר כזכות הפרט או הקבוצה לבטא או לשמוע מחשבות, דעות, אמונות ורגשות ללא הגבלת תוכן הדברים או אמצעי הביטוי.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון הבוחנת את סוגיית הטוקבקיסטים והאם ראוי לחשוף את זהותם של מגיבים באינטרנט?. כיצד המשפט הישראלי מתמודד עם סוגיה זו בעידן האינטרנט וכן מהן ההשלכות של התופעה מבחינה משפטית וחברתית.

העיקרון של חופש הביטוי הוא עקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי, אף-על-פי-כן, הזכות לחופש הביטוי אין פירושה, כי אדם רשאי להשמיע או לפרסם בכתב, כדי שאחרים ישמעו או יקראו, את כל העולה על רוחו.

נידונו לעיל נזקי האינטרנט ובראשן תגובות הטוקבוקיסטים. כמו כן, חופש הביטוי , גם אם טרם עוגן במפורש בחוקי היסוד. מוכר ומעוגן במשפט הישראלי כזכות יסוד "עילאית" והינו חלק בלתי נפרד ממשפט המדינה. מכאן עולה השאלה האם הגבלות ואיסורים מיוחדים גובלים בחופש הביטי,  או שמא נדרשת אמת מידה חדשה לחופש הביטוי באינטרנט, משום אופיו ומהותו של האינטרנט ?

נראה כי בדיון על חופש הביטוי באינטרנט, יש להבחין בין החופש של כל אדם להשתמש ברשת ולבטא עצמו לבין הפגיעה והנזק אשר בעצם השימוש. בהקשר זה , יש לציין כי בשנת 1996 נחקק בארה"ב of 1996  Communications Decency Act. החוק קבע כי העברת מסרים בלתי צנועים העלולים להגיע לקטינים דרך התקשורת, היא עבירה פלילית.

במשפט העברי מעוגנת הזכות לפרטיות במגוון תחומים. כך נחשב במקרא גילוי סוד לפגיעה הראויה לגינוי: "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" (משלי, יא, יג). מכתבים וכתבים זכו גם הם להגנה בדין העברי. "חרם שלא לראות בכתב חברו ששולח לחברו בלא ידיעתו…"

האיזון הנערך על ידי בית המשפט בין הזכות לפרטיות לבין הצורך בהגנה על הציבור ובמניעת עבריינות,  נובע מההכרה שגם זכות הפרטיות אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה מול אינטרסים אחרים ולכן "היקף ההגנה שתינתן לזכות לפרטיות תלוי בהתחשבות באינטרסים אחרים כגון פגיעה מילולית ומזיקה, שמירת ביטחון המדינה, מניעת עבירות ולכידת עבריינים.  כלומר ניתן לפגוע בזכות לפרטיות , כאשר המטרה עומדת מנגד הנה ביטחון הציבור.