תופעת שנת החלום (REM ) rapid eye movments – תנועות עיניים מהירות נתגלתה בשנות ה-50  והוגדרה כפעילות מוחית , אשר באה לידי ביטוי בפעילות חשמלית של המוח, בתנועת גלגולי עיניים  ובצריכת אנרגיה מוחית.

סקירת ספרות זו דנה בשאלה האם וכיצד מניעת שנת חלום מהווה דרך טיפולית לחולים דיכאוניים וכן האים המניעה בשנת החלום מובילה להקלה בסימפטומי ההפרעה.

על פי תיאוריה הפיזיולוגית לחלימה , מוח האדם, עובד ללא הפסקה והמשמעות לכך היא שהמוח מפעיל בעצמו בכול עת את כל התאים שלו באופן ספונטאני. התאים המופעלים מפענחים אותות

חשמליים המתקבלים מפירוק האור בעיניים,כלומר התאים המפענחים את מה שאנו רואים.  המח מפעיל תאים אלו כל הזמן באופן אקראי לחלוטין, חסר כל פשר.

המחקרים הפסיכולוגיים מחד והמחקרים הפיזיולוגים מאידך המסבירים את תופעת שנת החלום טוענים לחיוניותה לבריאותו של האדם . מבחינה פסיכולוגית שלב זה הכרחי לצורך העיבוד הרגשי של מה שעברנו במשך היום וכי מניעת שלב החלימה בעת השינה יכולה לגרום לבעיות כדוגמת קשיים רגשיים, בעיות ריכוז, וכד'. מניעת שנת החלום מובילה לשורת השפעות שליליות

בעבר טענו שחוסר בשנת החלום עלול להוביל לאי שפיות. טענות אלה הופרכו ברובן ונמצא כי חוסר בשנת החלום, עשויה להקל על דיכאון קליני. ההסבר לכך טמון בירידה הנורמאלית ברמת המונו-אמינים האופיינית לשנת החלום אשר אינה מתרחשת העלייה בסינפסות ריכוז השליחים העצביים החסרים אצל הסובלים מדיכאון

מאחר ושנת החלום בקרב חולים דיכאוניים סוערת יותר וארוכה  יותר מזו של בני אדם רגילים. נראה כי, התהליכים המוחיים , אשר גרמו לשינויים בתזמונה של שנת החלום , קשורים במצב  הדיכאון , מכאן נתברר כי למניעת שנת חלום באופן בררני , קיימת השפעה תרופתית על חולים דיכאוניים. כמו כן, מרבית התרופות נגד דיכאון , המצויים כיום בשימוש , גורמים לחסך מסוים בשנת החלום.