המוזיקה הינה המפתח לזהות כי היא מציעה באופן עוצמתי תחושה של העצמי והאחרים. המוזיקה מסבירה ומפרשת את היחיד בתוך הקבוצה,את הסובייקטיבי בתוך הקולקטיבי.

סקירת ספרות זו בוחנת את תפקידיה של מוסיקת רוק בכינון זהות תרבותית.

תת תרבות מוגדרת כקבוצה חברתית המאורגנת סביב מנהגים ותחומי עניין משותפים. היא מתאספת בזמנים ובמקומות ספציפיים, בעלת סגנון חיים מסוים אשר תומך בזהות הקולקטיבית ואשר מגדיר אותה כקבוצה ולא כמקבץ של יחידים. חברי  הקבוצה מסגלים לעצמם סטייל מובחן שמביע את היותם קבוצה

הפרט,המתבגר, זקוק למרחב אישי בו יוכל לגלות את זהותו ,מרחב נפרד מהתפקידים והציפיות של ההורים, העבודה ובית הספר. תרבות הנעורים מציעה לו זהות קבוצתית/קולקטיבית. קבוצת השתייכות בה המתבגר יוכל לפתח את זהותו האישית, לשמור סודות ולמרוד בסמכות המבוגרים.

מוסיקת הרוק החלה דרכה בשנות ה-50  של המאה הקודמת עם הופעת הרוקנרול . התפתחותו נקשרה להתפתחויות טכנולוגיות של תעשיית המוסיקה וכן להתפתחויות חברתיות ואידיאולוגיות בארה"ב, ובאנגליה. הפיתוח הטכנולוגי הוביל לקונצרטים ההמוניים, אלו המתקיימים באולמות ענק, באצטדיונים או בחלל פתוח, כמו בפארקים נרחבים.

אחד  השימושים העיקריים במוזיקה הוא להבחין את הצעירים מהמבוגרים, להגדיר מקום ,זמן או אירוע השייך לנוער  דבר המאפשר לנוער באופן מעשי להשיג לעצמו מרחב

כוחו של הרוק נבע מכך שהיה קשור ישירות לבני הנוער, כאשר שילוב של שפע מטריאלי וחיי יומיום מצד אחד וניכור רגשי מנגד, יצרו מצב בו בני הנוער השתוקקו להגדיר את זהותם.