במדינת ישראל, הסכנה הקיומית גדולה ומוחשית והיא מרחפת לא רק על הקיום הלאומי, אלא גם על הקיום האישי. הטרור המקיז את דמנו מהווה דוגמה לכך. אין ספק שהביטחון הלאומי ראוי בישראל יותר מאשר במדינות אחרות, למעמד של עדיפות לפיכך כאשר נוצרת התנגשות חזיתית בין הביטחון הלאומי לבין זכות מזכויות האדם, ואין דרך ליישב ביניהן, גובר הביטחון הלאומי.
סקירת ספרות לעבודת סמינריון הבוחנת את זכות האדם האוניברסאלית "זכות קניין אדם" בצל הלחימה וההתמודדות בטרור בדמוקרטיות אשר מוגדרות כמדינות "ביטחון לאומי".
כמעט ואין מדינה בעולם אשר לא עיגנה זכויות אדם בחוקה , במדינת ישראל כידוע עדיין אין חוקה , אף לא קיים כל חוק שקובע את זכיות אדם . בית המשפט בישראל ללא ספק נוהג כאילו ישנם חוקים בעניין אך יש לציין שבהיעדר חוקה רשאי בית המשפט לקצץ בזכויות אלה ככל שיראה לנכון.
רבות נידונו בעניין חוקיות מדיניות פעולות צה"ל באשר לאוכלוסיה הערבית כאשר עמדו בפניו שיקולים צבאיים גרידא שבם אין לבית המשפט סמכות להתערב אל מול זכויות אדם שמעוגנות בחוקות ומהוות תנאים וערכים בסיסיים לקיומן של דמוקרטיות נאורות . במדינת ישראל זכויות קניין של אדם ( בין אם זה ביתו , רכושו או אדמתו) לעיתים מתעקמים ומתגמדים אל מול זכות האדם לחירותו וביטחונו של האחר , הטרור מחד , והתמודדות בו מאידך שם כנראה את זכויות האדם לכלי משחק מלחמתיים, ואם כך , כמו במלחמה החזק ינצח ?
הדיון בנושא הפגיעה בקניין בא לבחון את יעילות השימוש באמצעי זה בשני מישורים: כעונש, שמטרתו המוצהרת הרתעתית, כלפי משפחות מחבלים ובעיקר מתאבדים (שיטה הנהוגה בעיקר בגדה); וכן לצרכים טקטיים: הרחקת הירי והמטענים מהתנחלויות ומוצבים.
בסופו של דבר, שיקולי הביטחון למול זכויות הקניין עומדים בפני עקרון המידתיות ודרישת "המידתיות". הווה אומר: כל פעולה צבאית תהיה פרופורציונלית לחומרת המקרה עליו היא חלה. דרישת המידתיות מיושמת בפסיקה ועניינה בהתאמת חומרת המקרה לחומרת הנסיבות בכול פעילות צבאית ובמקרה זה – הריסת בתים.
הפרק הראשון ,עומד על הגדרת הטרור ומאפייניו
הפרק השני ,דן באינטרס הביטחוני בישראל מול זכויות האדם והצורך לאזן ביניהם
הפרק השלישי , דן בתשתית החוקתית וכן בדין הבינלאומי
הפרק רביעי , עוסק בגדר ההפרדה והדין הבינלאומי
הפרק החמישי, בוחן את סוגיית הריסת הבתים והפגיעה בקניין
פרק שישי, סוקר את ההגבלות והאיסורים במימון הטרור
ביבליוגרפיה