הפרסומת בישראל מרבה בהצגת נשים כאובייקטים מיניים. ניתוח סמיוטי של דרכי הצגתם של חלקי גוף חשופים, תנוחות גוף פרובוקטיביות, הבעות פנים מגרות, מבטים מפתים, תנועות אצבעות, ליטוף עצמי, הדגשת שפתיים וכדומה, והשימוש הרב באמצעים לשוניים ופרא-לשוניים מעלה את הטיעון כי הפרסומת מרבה ברדוקציה של נשים לפונקציות המיניות שלהן בלבד
סקירה ספרות המתמקדת בתפיסת אפקטיביות הפרסומת בפרסומות בטלוויזיה לבין דימוי האישה
אחת הדרכים אשר באמצעותן ניתן לבחון את מעמדן של הנשים בחברה הישראלית הוא באמצעי התקשורת. התקשורת מהווה זירה להצגת החברה כולה המגדירה את זהותנו, את גבולות הקונצנזוס וכו'.
הסטריאוטיפים מתבססים בחלקם על מציאות קיימת. פרטים אשר להם מאפיינים משותפים אחדים נוטים להיות דומים גם במאפיינים אחרים. הבעיה מתעוררת כאשר ההתייחסות היא התייחסות על סמך סטריאוטיפים בלבד המלווה בהתייחסות אמוציונאלית או רציונאלית קבועה.
הפרסומת מהווה נתיב עיקרי , העומד לרשות המפרסמים אשר באמצעותו הם יכולים להגיע לצרכן הפוטנציאלי. מטרת הפרסומות היא להגביר את המכירות של מוצר מסוים , אך הן מוכרות אידיאולוגיה : "חיים טובים, הצלחה , אושר, אינטימיות ולצד אלה הוא מוכר גם כישלון, מוות והשפלה. קיימים הבדלים בין המוצרים השונים, כאשר ההבדל העיקרי הוא למעשה הדימוי שלהם.
הפרסומאים יודעים שסקס מוכר – אז הם ישתמשו בסקס ,הפרסומאים יודעם שנשים סקסיות וצעירות מוכרות – אז הם ישתמשו בנשים באמצעות תיאור המיניות כעיקר מהותה של האישה והפיכתה לאובייקט מיני. אסוציאציות ישירות עם מניות מוצגות באמצעות הצגת אברי גוף חשופים, תנוחות פרובוקטיביות ושפתיים חושניות.
השימוש במיניות ובפרובוקציה בעולם הפרסום הפך לשכיח בעשרים השנים האחרונות, חברות כמו בנטון קלבין קליין, סיטרואן, פיג'ו, עושות שימוש בדימויים פרובוקטיביים כאשר הדרך העיקרית לשימוש בפרובוקציה הוא השימוש במיניות והתערטלות חלקית בפרסומות.
רקע תיאורטי
תהליכי עיצוב הנשית המתקיימים סביב המדיה
סטריאוטיפים מיניים בפרסומות
הקשר בין סטריאוטיפיים מיניים לבין אפקטיביות הפרסומת
הקשר בין מיניות הפרסומת לבין אפקטיביות הפרסומת
ביבליוגרפיה