בשנים האחרונות הפכה השחיקה הנפשית של המורים לנושא בעל עניין ציבורי ומקצועי הולך וגדל . השחיקה כתופעה נדונה בקשר למורים ולהוראה יותר מבכל תחום מקצועי אחר .

סקירה זו עוסקת בהסבר תופעת השחיקה והגישות השונות שפותחו כלפיה ביטוייה , עוסקת בהרחבה בגורמי השחיקה והשפעתה על הסביבה

במפגשי עובדי הוראה נשמעות לא אחת טענות לגבי עייפות נפשית וגופנית מן העבודה , על קושי גובר להמשיך ולשאת בנטל ההוראה ועל ירידה ביכולת להמשיך לתפקד כנדרש וכרצוי .  ביטויים אלה מצביעים על שחיקה .

הסיבה העיקרית למרבית מקרי השחיקה הנפשית היא סביבתית . מרבית החוקרים בנושאי השחיקה מייחסים חשיבות רבה לסביבת העבודה בגרימת השחיקה . הסביבה כוללת בתוכה את מקצועו של העובד , מקום עבודתו ואף תרבותו .

מספר מחקרים בדקו את הקשרים בין משתני הרקע האישיים של המורים לבין שחיקתם . משתני הרקע שנבדקו הם בעיקר : מין , גיל , ותק בהוראה , המצב האישי המשפחתי : מספר הילדים בבית , רמת ההשכלה , דרגת הכיתה ומספר התלמידים הכולל שהם מלמדים , מיקום בית-הספר וגודלו . הממצאים לגבי קשרים אלה אינם עקביים במחקרים השונים

רמת השחיקה הגבוהה יותר של נשים , יחסית לעמיתיהן הגברים , קשורה לריבוי תפקידי הנשים המורות . הן עובדות בארגון , רעיות , אמהות , ולעתים גם בנות להורים מבוגרים . נוסף לכך , ממצא זה קשור לנטייה של נשים לשתף אחרים ברגשותיהן

יש נטייה לעלייה ברמת השחיקה המדווחת עם העלייה ברמת ההשכלה ; ככל שעולה רמת ההשכלה של המורה , כך הוא נוטה להתלונן יותר על שחיקה

דרגת הכיתה – מורים שלימדו בכיתות הגבוהות דיווחו על שחיקה גבוהה יותר ( היעדר הגשמה עצמית  היעדר סיפוק , תשישות רגשית ) ממורים שלימדו היסודי.