על פי הספרות המקצועית, מתבצעת הכחדה סימבולית של האישה בתקשורת הישראלית ככלל ובעיתונות הכתובה בפרט, כאשר האישה מוצגת כ"אחר" קרי: על פי קביעת התרבות הפטריארכאלית השלטת..

סקירה זו בוחנת את אופן ייצוגן של נשים (כקבוצת מיעוט) באמצעי התקשורת בכלל ובעיתונות הכתובה בפרט. בנוסף בסקירה: מיעוטים בחברה הישראלית ואמצעי התקשורת, הפמיניזם ומעמד האישה

החברה הישראלית מתאפיינת בריבוי תרבותי שמקורו בהתעוררות קבוצות תרבותיות המקדמות פוליטיקה של זהויות כמו קבוצות פמיניסטיות, קבוצות מזרחיות, דתיים ועוד. קיימת לגיטימציה לקבוצות התרבות השונות, ישנה קבלה והכרה בשונות, וכן קיים הצורך לתת ביטוי לקבוצות התרבות השונות

אחת הדרכים אשר באמצעותן ניתן לבחון את מעמדן של הנשים  בחברה הישראלית הוא באמצעי התקשורת. התקשורת מהווה זירה להצגת החברה כולה המגדירה את זהותנו, את גבולות הקונצנזוס וכו'. בחינה אינטגרטיבית  של התקשורת הישראלית מצביעה על תפיסת שולייתן של הנשים בחברה הישראלית.

הטקסטים הבאים לידי ביטוי באמצעי המדיה השונים הם למעשה פרי קביעתם של מעצבי התרבות (המערבית): גברים, לבנים, הטרוסקסואלים. בהציגם את מיקומה של האישה בתרבות, בטקסטים הבסיסיים ביותר, הם קובעים את מקומה של האישה כאחר, כלומר לא כמעצבת תרבות אלא לכל היותר, כמשמרת אותה או מאפשרת את המשכיותה

הגישה הפמיניסטית הינה גישה לניתוח חברתי מנקודת מבט נשית, החותרת לשוויון בין נשים וגברים והמציעה מבנה חברתי אלטרנטיבי ושינוי מהותי במעמד האישה. הפמיניזם למעשה לא מקבל ולא מסתפק בחלוקת התפקידים המשפחתית מסורתית ומוסד המשפחה כולו במתכונתו הנוכחית.