בעולם העסקים המודרני משמש המכרז ככלי להשגת תוצאות עסקיות ראויות בשוק תחרותי. גוף ציבורי, המהווה נאמן של הציבור, חייב בביצוע מכרז על מנת ליצור יושר, שוויון והגינות בשימוש במשאבים הציבוריים. לתכלית זו חוקקו דיני המכרזים.

הסקירה מתמקדת במחלוקת בשאלה האם קיימת חובת שוויון במכרז הפרטי? זאת תוך הצגת נימוקים (בעד ונגד) ודוגמאות מפסקי דין.

בשנים האחרונות נוטים יותר ויותר גופים ומוסדות פרטיים להתקשר בעסקאות לרכישת שירותים או לביצוע עבודות בדרך של פרסום מכרז פומבי, מכרז סגור וכו'. מטרתם של הגופים הפרטיים באימוץ שיטת המכרז, הלקוחה מהתחום הציבורי, היא להשיג את ההצעה הטובה ביותר עבורם, אלא שלעיתים הם נקלעים לתסבוכות משפטיות.

עקרון תום הלב הוא עקרון על בדיני החוזים, המשפיע על ביצועם של חוזים ופרשנותם. ניתן אף לומר כי פרשנות החוזה נשלטת כיום על ידי עקרון תום הלב. רשלנות, אי גילוי מידע חשוב ועוד מהווים חוסר תום לב בהליך החוזי

עיקרון חופש החוזים קובע את חירותם של פרטים להתקשר בחוזים ואת חירותם לעצב את תוכנם של חוזים אלה. עיקרון חופש החוזים קובע את תוקפם של חוזים, את כוחם של חוזים, ואת ההגנה המוענקת להם, על ידי בתי המשפט, מפני פגיעה.

מכרז הוא היפוכו של מו"מ חופשי. אין מקום לדיונים, גישושים והצעות נגדיות. על ידי השתתפות במכרז והגשת הצעה, מקבל המשתתף במכרז מעין הצעה משנית של בעל המכרז ויוצר בכך מעין "חוזה נספח" או חוזה בין בעל המכרז ובין המציעים בו, ולפיו יטופלו ההצעות וייעשה הקיבול הסופי של החוזה נשוא המכרז, בדרך שנקבעה במכרז.

במשפט בישראל מבוצעת הבחנה בין משפט ציבורי לבין משפט פרטי. משפט ציבורי עוסק בפתרון מצבים משפטיים בין רשויות השלטון לבין עצמן, ובין רשויות שלטוניות לבין הפרט, בעוד משפט פרטי עוסק בפתרון מצבים משפטיים הנוצרים בין הפרטים לבין עצמם.