השביתה הנה אמצעי חשוב במאבקם של העובדים להשגת זכויות ושיפור בתנאי העבודה. כאשר קיים קונפליקט בין המעסיק לעובדיו בד"כ העובדים ישתמשו באמצעי זה.
הסיבות המובילות לפריצתה של השביתה הן לרוב דרישה להעלאת שכר, דרישה לשיפור תנאי העבודה ומחאה על שינוי שיוזם המעביד בתנאי העבודה.

הסקירה דנה בזכות לשבות במשטר הדמוקרטי (בארץ ובעולם), במהותה של השביתה, הגבלותיה החוקיות והשלכותיה.

זכות השביתה, המהוה את אחד היסודות המרכיבים את חופש התאגדותם של העובדים, תורמת תרומה חשובה לתהליך הדמוקרטי של מקום העבודה, שכן היא מקנה לעובד כבוד אנושי וכלכלי. שני יסודות נוספים המרכיבים את חופש ההתאגדות הם חופש התארגנות העובדים וכן החופש לנהל משא ומתן קיבוצי ואכן, הפעילות הקבוצתית המאורגנת, הכוללת את הפעלת נשק השביתה, מעמיקה את שיתופם של העובדים בהליך הדמוקרטי.

מטרתו של חופש ההתאגדות היא להבטיח את ההגנה על העובד ולהבטיח את כבודו האנושי. משפט העבודה מבקש להבטיח את תנאי העבודה של העובד, כמו חוק שכר המינימום וחוק שעות העבודה והמנוחה וגם להבטיח את היכולת של העובד לפעול ולהשפיע על תנאי עבודתו ולעמוד על זכויותיו המוגנות. יכולת זו באה לידי ביטוי באמצעות חופש ההתארגנות, החופש לנהל משא ומתן קיבוצי וזכות העובד לשבות.

חוקי העבודה של מדינת ישראל אינם כוללים הוראה המאפשרת לציבור העובדים בישראל את זכות השביתה כזכות אשר מעוגנת בחוק, אולם בית המשפט הישראלי מכיר באמצעי השביתה כאמצעי לגיטימי ומקובל במסגרת המאבק המקצועי להשגת זכויות ושיפור תנאי העבודה.