במשך עשרות שנים הכחישה תעשיית הטבק את העובדה שהניקוטין שבטבק הוא חומר ממכר ואף הגדירה אותו "חומר מענג". לעומת זאת, מחקרים הוכיחו כי עישון גורם לנזקים כמו מחלות לב וכלי דם, סרטן, מחלות ריאה ודרכי הנשימה, מחלות פה ודרכי העיכול ועוד.

הסקירה הנוכחית דנה באחריות המוסרית של חברות הטבק והסיגריות (כדוגמת "דובק"), כפי שהיא משתקפת בעת תהליך הפרסום וקידום המכירות של חברות אלה. הסקירה מתמקדת בתהליך הפרסום וקידום המכירות, על היבטיו המוסריים, החוקיים, האסטרטגיים וכו.

מגיפת העישון גובה כ- 10,000 קורבנות מוות מדי שנה בישראל ויחד עם זאת מספר צרכני הטבק עולה באופן יציב בכל עשור.
בפני יצרניות הסיגריות והטבק עומדת הדילמה הבאה: מצד אחד עומדים נזקי העישון הגורמים לתחלואה ולמוות בקרב כלל האוכלוסייה וכן קיים תהליך של פרסום וקידום המכירות, המעצים את בעיית העישון ונזקיה. מצד שני, חברות אלה מקדמות את אינטרס החברה מבחינה כלכלית ועסקית.

ורת התועלתנות טוענת כי יש להעריך מעשה אך ורק על פי תוצאותיו, כלומר אין מעשים שאסור לעשותם בשום תנאי – כל מעשה המביא לתוצאות טובות הוא מעשה כשר. על פי התועלתנות ניתן, באופן עקרוני, למצוא צידוק לכל התנהגות, אך בתנאי שאפשר יהיה להוכיח שהתנהגות זו תורמת לסיפוק המקסימאלי של האינטרסים של האזרחים, כלומר על פי תיאוריה זו, אם ברצוננו לקבוע האם מעשה מסוים נחשב מוסרי או לא, עלינו לשקול את כל הנהנים ממעשה זה, מצד אחד, ואת כל הנפגעים ממנו מצד שני

קיימים מחקרים המוכיחים כי פרסומות הן הגורם המשפיע ביותר על בני נוער בהחלטתם להתחיל לעשן . לא ניתן לבודד ילדים מפרסומות למוצרי סיגריות, בני נוער מושפעים מפרסומות אלה פי 3 מאשר מבוגרים אשר חשופים אליהן. הפרסומות מכוונות במיוחד על מנת למשוך ילדים ובכדי להגדיל את השטח בקרב צעירים בגילאי 14 – 24, כאשר שיווק מוצר הטבק מתבצע על ידי מתן חסויות לאירועים כמו מופעים לצעירים, מקומות בהם צעירים שוהים, בעיתונים ומגזינים שהם קוראים.