הומופוביה היא תופעה שחוצה גבולות וקיימת כמעט בכל חברה, כאשר אלימות פיזית ומילולית כנגד הומוסקסואלים אינה רק מנת חלקם של בני נוער, אלא מתרחשת בעוצמה גם אצל האוכלוסייה הבוגרת. הומופוביה היא תופעה הרווחת אצל גברים וממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות הזהות אצל ילדים ונערים. על פי המחקרים, קיים קשר בין נטיות הומופוביות לבין התנהגות תוקפנית.

סקירה הבוחנת את הקשר שבין התנהגות תוקפנית לבין הנטייה להומופוביה והיחס לפגועי נפש, תוך הגדרת המושגים הרלוונטיים.

מחקר שנערך בקרב 155 לומדים באוניברסיטה נוצרית בדק גישותיהם ביחס להומוסקסואלים, נמצא כי סטודנטים דתיים יותר החזיקו בגישות שליליות כלפי הומוסקסואליים ופחות כלפי לסביות. את מערכות היחסים המציינות אי קבלה של הקהילה ההומוסקסואלית, ניתן לייחס לדתיות.

ניתן להבין מהספרות כי תוקפנות תשפיע יותר בקרב חילוניים לעומת דתיים על הנטייה להומופוביה. נטייה לתוקפנות תלוית 4 ממדים אישיותיים יסודיים: צורך בשליטה, השפעת החוק, נרקיסיזם וסגנון אישיותי הכרתי. מכאן שתוקפנות / אלימות תלוית מאפיינים אישיותיים (גם ללא קשר להומופוביה).

נמצא שמתקיים קשר שלילי בין רמת דתיות לאלימות / תוקפנות. היות והקשר בין תוקפנות לבין נטייה הומופובית כבר הובהר, נראה כי תוקפנות תשפיע יותר בקרב חילוניים, לעומת דתיים, על הנטייה להומופוביה, בשל הממד האישיותי הטבוע בקרב החילוניים לעומת הדתיים.