לאור הצרכים הדינאמיים והמשתנים, לכוחות השוק ולשינויים בכלכלה הלאומית והעולמית, אנו עדים כיום לצורך הגובר של ארגונים וחברות להתאים את עצמם. נטילת סיכונים במצבי החלטה הינה מאפיין מרכזי של העבודה הניהולית

הסקירה מציגה את סגנונות הניהול השונים, סגנונות ומערכת קבלת ההחלטות, תפיסת סיכונים במצבי אי וודאות ואת הקשר בין המשתנים השונים.

סגנון קבלת החלטות הינו מושג רחב שנחקר רבות בספרות האקדמית, בשל היותו נושא למחלוקת ארוכת שנים בפסיכולוגיה, סביב הסוגיה האם אנשים הם מעבדי מידע במקביל, הפועלים על פי קשרים אסוציאטיבים ודיפוזיים, או אנליסטים הפועלים על פי מניפולציה סדרתית של ייצוגים פנימיים של העולם. פתרון למחלוקת זו היא הדעה הגורסת כי מחשבה מורכבת משתי מערכות, אחת כפופה לראייה אסוציאטיבית והשניה לגישה אנליטית, עקבית.

התיאוריה הנורמטיבית של קבלת החלטות מנוסחת במונחים של תהליכים שאנשים צריכים לבצע כדי שיהיה להם הסיכוי הטוב ביותר להשיג את מטרתם. דפוס התנהגות הנחשב הטוב ביותר למקבל ההחלטות הוא חיפוש שיטתי בשלבים סדורים ומאורגנים היטב, על מנת להגיע לפיתרון שימקסם את התועלת שלו. תהליכי קבלת החלטות מאפיינים את הדרך בה אנשים מתמודדים עם מצבי סיכון, ואי וודאות.

כמובן שהגדרת המושג "קבלת החלטות" מושפע מאוד מהתיאוריה העומדת מאחוריו ובתחום של קבלת החלטות נהוג לסווג מודלים לשתי קבוצות עיקריות: מודלים נורמטיביים – המתארים כיצד יש לקבל החלטות בתהליך ההגיוני והנכון ביותר ומודלים תאוריים התנהגותיים – המתארים כיצד אנשים מחליטים את החלטותיהם במצבים שונים.