השילוב, הינו מונח המוגדר כהצבת התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים בסביבה בית ספרית ובכיתות לחינוך רגיל ביחד עם התלמידים הרגילים בני גילם. תוכנית זו מעודדת את חברותו הפעילה של הילד בכיתה בפרט ובחברה בכלל..

סקירה זו עוסקת ומרחיבה בנושא: שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה, תוך הצגת הגורמים המשפיעים על איכות השילוב, השפעתו ותרומתו של השילוב, עמדות מורים ותחושת החוללות שלהם כלפי השילוב וכו '.

מחקרים שונים התייחסו לחוללות בהקשר לעמדות כלפי שילוב, ואיך הן מושפעות מהמסגרת בה הם עובדים. נמצא שיש קשר בין ההסכמה עם השילוב כרעיון ובין תחושת הביטחון של המורה ביכולות שלו. ביטחון ביכולות של המורה קשור במידה רבה עם תחושת חוללות. נמצא שמורים לחינוך מיוחד חשים יותר ביטחון בהנעת תלמידים חסרי מוטיבציה לעומת חבריהם מהחינוך הרגיל.
עוד נמצא כי למידת ההצלחה שמנבא מורה לעצמו בשילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים הייתה השפעה ניכרת על עמדותיו כלפי שילוב. מידת ההצלחה משוערת שמנבא המנהל לעצמו, עשויה לבטא, במידה כזו או אחרת, את תחושת החוללות של המורה. בשני מחקרים נוספים נמצא כי תחושת חוללות גבוהה של מורים קשורה לנטייה לשייך תלמידים עם צרכים מיוחדים לחינוך הרגיל.

במחקר שנעשה בארץ, במגזר הערבי, ובו נבדקו עמדות מורים ערביים לחינוך הרגיל כלפי השילוב, נמצא כי מורים אלו ביטאו עמדות חיוביות כלפי תלמידים בעלי צרכים מיוחדים וכלפי החינוך המיוחד בכלל, אך ביטאו עמדות פחות חיוביות כלפי שילובם בחינוך הרגיל, בעוד שלמורים בחינוך המיוחד היו עמדות יותר חיוביות כלפי השילוב. באותו מחקר צוין כי: ככל שרמת ההשכלה של המורים בקשר לחינוך המיוחד עולה, אז הם יהיו מודעים למחויבויותיהם כלפי הילדים השונים ומודעים לשירותים שהילדים צריכים לקבל.