התקשרות רשמית בין איש לאישה ליצירת חיי משפחה בתקופת המקרא היו חותם מאוחר לקשר שהתקיים בפועל בין בני זוג. בימי המקרא, מרבית הנשים המאורסות היו בתולות. ארוסה מכונה במקרא "בתולה מאורסה לאיש" . טקס הנישואין למעשה ציין את מסירת הכלה לידי משפחת החתן. כזה הוא סיפור מסירתה של רבקה לעבדו של אברהם, כאישה ליצחק בן אברהם.
העבודה הנוכחית תעסוק במערכת היחסים בין יצחק לרבקה, תוך התמקדות במעשה הרמייה של רבקה את יצחק.
המקרא, בתיאור סיפורו של יצחק אבינו, איננו מרחיב אודות הטראומה שחווה יצחק לאחר ניסיון העקדה, אלא, לוקח את הקורא אל שותפתו של יצחק ביצירה ובניית העתיד, קרי: רבקה. המקרא מרחיה אודות מעשיה של רבקה ואילו יצחק נותר פסיבי. רבקה מצטיירת כאקטיבית וכמניעה תהליכים מהותיים.
ייחודיות דמותה של רבקה באה לידי ביטוי רב בספרות המקראית, אשר תחנות שונות בחייה ועומדת על סגולותיה. כמו כן, מעוט הופעותיה של רבקה אמנו בספרות העברית מלמד שעדיין לא מוצתה דמותה, ולא מוצו כל אפשרויות הפרשנות שמזמן המקרא יחד עם הפרשנות לדורותיה. כיום, בדור של "קריאה נשית" יש מקום לחזור אל רבקה, להתעמק בדמותה, ולבחור בה כמודל ל"אישה חדשה", חזקה, חכמה, פעילה ועצמאית.
הספרות המקראית רצופת דמויות נשיות, אך רובן ככולן, לא קיבלו תפקיד מרכזי בעלילה. נשים נותרו באלמוניותן, היו פאסיביות בהתנהלותן, צוינו בעת שהתעברו וילדו צאצאים, או בעת שהתחרו על תשומת הלב של בעליהן. הספרות אם כן, מלמדת על פערים ברורים בין נשים וגברים ביהדות, במקרא ובמדרשי חז"ל, ועל נחיתותה הברורה של האישה. עם זאת דמותה של רבקה ומעמדה ביחסיה עם יצחק מלמדים על דומיננטיות נשית ואקטיביות נשית המערכת היחסים הזוגית .
מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון מעשה הרמייה של רבקה כחלק ממערכת היחסים בין יצחק לרבקה.
מבוא
פרק א- מקרא כפשוטו
פרק ב- עיוני דרש
פרק ג- עיון בינתחומי
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה