לאחר ששנים עשר המרגלים נשלחו לכנען לרגל את הארץ, עשרה מהם חזרו עם דו"ח שלילי כאשר להערכתם, אי אפשר לכבוש את הארץ כפי שהבטיח להם אלוהים, נוצר משבר בעם, אשר גרר המשך של נדידה במדבר. העם שכח את כל הטובות שעשה האל למענו, שכח את עמוד האש, את המן שנפל מהשמים את הוצאה המים מתוך סלע, את חציית ים סוף ונכנע לפחד ולחוסר אמונה באל. יהושע וכלב עם זאת, חזרו עם דו"ח חיובי, סירבו לומר נואש והיו בטוחים לחלוטין כי אלוהים לא יפר את הבטחתו לעמו, ישראל.

העבודה הנוכחית עניינה בחטא המרגלים ובהשוואה בין חומש במדבר לחומש דברים, כלומר, סיפור המרגלים מופיע פעמיים ובשתי גרסאות מעט שונות ..

העבודה הנוכחית עניינה בחטא המרגלים ובהשוואה בין חומש במדבר לחומש דברים, כלומר, סיפור המרגלים מופיע פעמיים ובשתי גרסאות מעט שונות.

פרשה זו מופיעה בחומש מדבר וכן חומש דברים, ניכר כי מדובר בשתי מקורות שונים או רצון לספר גרסה מלאה יותר, קרי, השלמת פרטים חסרים. ניתוח הפרשות בחומש מדבר ובחומש בדברים מלמד על דמיון בין הגרסאות כמו גם על הבדלים שצוינו באופן מפורט. בעבודה הנוכחית עולה כי בשני המקורות יצאו 12 מרגלים, המסר הא שהעם שהועמד במבחן כשל וסרח, המרגלים גם מהללים את פוריותה של הארץ, וגם משה מציין את הארץ המובטחת כארץ ״זבת חלב ודבש״, קיים גם דמיון בסדר הדברים ובשימושים לשוניים דומים.

לעומת זאת קיים הבדלים מהותיים בין שני המקורות הנדונים, כאשר בספר במדבר המרגלים מכונים כ"תרים" ורק במדברים הם מוגדרים כ"מרגלים", בספר במדבר, הסיפור מוצג מתוך נקודת מבטו של האל הכל יכול ואילו נאומו של משה בספר דברים המרגלים נשלחו מטעם העם, ומשה מציג את סיפור המרגלים מתוך נקודת מבטו שלו, בנאומו של משה המסר מובא באופן ישיר ובספר במדבר, המסר הוא נסתר.

ככלל, חטא המרגלים אשר נדון בעבודה הנוכחית, נתפס כחטא חמור, בהיותו נתפס כהכחשה של יכולתו של האלוהים לסייע לבני ישראל לכבוש את ארץ ישראל מתושביה הענקיים. המרגלים בגדו במשימתם העיקרית לחשוף את הנוכחות האלוהית בעולם, ואת חיי בני ישראל בארץ ישראל.