חברה דמוקרטית מתמודדת עם תופעות של אי ציות לחוק, כמו מרי אזרחי וסרבנות מטעמי מצפון.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את סוגיית הציות לחוק במדינה דמוקרטית ואת ההתמודדות עם מרי אזרחי הבא לידי ביטוי בתופעת הסרבנות בישראל.

שאלת הסרבנות מטעמי מצפון העסיקה את המשפט לאורך שנים בהקשר לבקשות פטור של גברים ונשים במסגרת סעיף 36 לחוק , כמו גם שאלת המרי האזרחי, ההבחנה והדמיון בין שתי תופעות אלו. "הסרבנות המצפונית" נבדלת באופייה מהמרי האזרחי, בהיותה, מייצגת את עניינו של היחיד, כאשר מאפייניה ומניעיה הם אישיים ומיוחדים לפרט. "הסרבן מסרב למלא הוראה שאינה עולה בקנה אחד עם ערכיו הדתיים, המוסריים או האישיים" עם זאת, המרי הפוליטי – אידיאולוגי שלוב פעמים רבות גם בסרבנות מצפונית-אישית עד כי קיים קושי להפריד ביניהם.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון כיצד מדינה בעלת ערכים דמוקרטיים-ליברליים מתמודדת עם מרי אזרחי הבא לידי ביטוי בתופעת הסרבנות בישראל.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הסוגיה הנדונה מעלה גם קונפליקט בין שני עקרונות מהותיים במדינת ישראל: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לעומת האינטרס הביטחוני. מטרתו של החוק הינה "להגן על כבוד האדם וחירותו" כאשר בבסיס החוק עומדת תפיסת האדם כיצור חופשי ואוטונומי, מנגד דומיננטיות הנושא הביטחוני במדינת ישראל והסכנה הקיומית מובילה לכך שהביטחון זוכה למעמד של עדיפות לפיכך כאשר נוצרת התנגשות חזיתית בין הביטחון הלאומי לבין זכויות האדם.