מורים ואנשי חינוך מהווים דמויות משמעותיות , כאשר אחד הגורמים לכך היא העובדה כי מורים נדרשים להקרין אכפתיות כלפי תלמידיהם. כלומר יחסי המורה-הלומד מבוססים על הצורך האנושי הבסיסי של הילד להבין כי למורהו אכפת.

העבודה הנוכחית עניינה בגישת הדאגה האכפתית וכי כיצד היא באה לידי ביטוי בעבודתם של מורים לעומת מורות.

הסביבה הכיתתית הנה סביבה מורכבת עבור הילדים, לכן, אנשי החינוך חייבים ליצור סביבה בטוחה ואכפתית לכל הילדים. כלומר צוות אכפתי קשוב ומגיב לילדים עונה על הצרכים הבסיסיים של הילדים בכיתה.

העבודה הנוכחית בחנה כיצד בה לידי ביטוי גישת הדאגה והאכפתיות בקרב מורים לעומת מורות.

ממצאי ראיונות העלו כי המורים מגלים קרבה ואהבה לילדים. כמו כן, תשובות המורים העידו על יחס אמפתי וסבלני כלפי הילדים. מאידך א המורה ציין גם גישה נוקשה כלפי ילדים, חשיבות המשמעת והגבולות ופחות גישה מחבקת ומכילה. על כן ברור כי המורה לא נוקט באופן גורף בהתאם לגישה האכפתית ולכך השלכות על התלמידים. כלומר על פי הספרות הגישה האכפתית מובילה לתקשורת חיובית, הצלחת הילדים, אווירה נעימה, קידום הילדים, הכלת הילדים מבחינה רגשית וחינוכית ועוד.

ממצאי המחקר הנוכחי מעלים מספר מסקנות מרכזיות: לא נמצאו הבדלים מהותיים בין המורה לבין המורות בגישת האכפתיות, גם המורה וגם המורות גילו אוריינטציה לגישה אכפתית ולגישה הנוקטת במשמעת וגבולות. יחד עם זאת המורים גילו חום ואכפתיות במידה רבה יותר לעומת המורה ו-נדרשות השתלמויות בתחום הפסיכולוגיה, הכוללות העמקת הגישה האכפתית בחינוך.