טובת הילד, מהווה את אחד הערכים הבסיסיים של החברה הישראלית. בצד ערכי החברה, גם המשפט הישראלי, נוטה להכריע במרבית המקרים על פי טובת הילד ודוחה שיקולים אחרים, כגון, הזכות להורות.

עבודה זו בוחנת האם ראוי לבטל את חזקת הגיל הרך הקיימת כיום בישראל ?

לצורך הגנה ושמירה על טובת הילד נחקקו שורה ארוכה של חוקים, כגון: חוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981, חוק הכשרות והאפוטרופסות התשכ"ב-1962. בנוסף ישראל אשררה את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד בשנת 1989 ובה נקבע כי בכל הכרעה הנוגעת לעניינו של הילד, טובתו של הילד תהיה "שיקול ראשון במעלה ואכן, בדנ"א 7015/94 נקבע כי "שיקול טובתו של הילד הוא שיקול העל, השיקול המכריע, אכן בצידו של שיקול זה יעמדו שיקולים נוספים – מעמדם של ההורים הטבעיים ,אך כל השיקולים האלה , שיקולים משניים יהיו, וכולם ישתחוו לשיקול טובת הילד".

שאלה זו רלוונטית, לאור העובדה כי הילד יהיה מושפע עיקרי מחזקת הגיל הרך הקיימת כיום בישראל. העובדה כי הילד יהיה מושפע עיקרי, איננה ניכרת בחקיקה, אשר כמעט ואיננה מתייחסת לטובת הילד.

עבודה זו בוחנת האם ראוי לבטל את חזקת הגיל הרך הקיימת כיום בישראל ?

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הדיון הציבורי והמשפטי סביב חזקת הגיל הרך משקף פערים בין תיאוריות פסיכולוגיות מסורתיות לבין תמורות חברתיות ותרבותיות, יחד עם זאת, אין ספק כי קיימת מערכת של היזון הדדי בין התפתחות תפיסות פסיכולוגיות לבין שינויים חברתיים ואכן, ניתן לראות כי משפחות רבות נעות באיטיות לכוון שוויוניות לאור מגמות פמיניסטיות והכרה בזכויות האישה וזכויות הגבר. המגמה השוויונית יוצרת סתירות ובלבול, שכן קיימים פערים בין השוויון התיאוריה לבין השוויון במציאות. התיאוריה וגם המחקר מציגים עלייה בכוח העבודה הנשי, נשים בעלות מקצוע קרייריסטי, נשים דעתניות, תנועות להעצמת נשים קמות השכם וערב, חדירת עקרונות הפמיניזם מחלחלים במוסדות חברתיים, בשוק העבודה, בתא המשפחתי ובקרב המין הגברי.