בתאריך ה – 31/05/2010 השתלט צה"ל על שש ספינות שהיו בדרכן לעזה במסגרת משט מחאה (להלן – המשט הטורקי) במטרה להפר את הסגר הימי על רצועת עזה שהטילה ישראל על הרצועה, וליצור בפרובוקציה, אשר מטרתה ללבות את הביקורת כלפי מדינת ישראל.

מטרתה של עבודת המחקר הנוכחית הנה לבחון את מידת מעורבות הדרג המדיני והדרג הצבאי בקבלת ההחלטה בנושא המשט הטורקי, הקרוי "מאווי מרמרה".

בהתאם לדו"ח מבקר המדינה נמצא כי "על אף שהמידע על המשט הטורקי החל להצטבר כבר בראשית שנת 2010, וההכרה בחשיבות הרבה הגלומה במניעת יציאת המשט לדרכו, הרי שתהליך קבלת ההחלטות אצל ראש הממשלה נעשה ללא עבודת מטה סדורה, מתועדת ומתואמת וללא תכלול המערכות הרלוונטיות…למרות הידיעה כי מדובר המשט חריג וזאת מפי ההכרה של ראש הממשלה ושר הביטחון והשר לעניינים אסטרטגים והמועצה לביטחון לאומי (המל"ל) לא התקיים כל דיון מדיני אינטגרטיבי בהשתתפות השרים והגורמים המקצועיים כדי לקיים הליך של חשיבה משותפת שתוביל למאמץ מערכתי מדיני-דיפלומטי כדי למנוע את יציאת המשט לדרכו.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את תהליך קבלת ההחלטות בנושא המשט הטורקי, הקרוי "המאווי מרמרה".

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת ספרות תיאורטית בנושא קבלת החלטות וקבלת החלטות ביטחוניות.

ממצאי העבודה העלו כי אכן החלטות קריטיות והרות גורל כמו הפעילות המבצעית כנגד המשט הטורקי, הקרוי "המאווי מרמרה" נקבעת באופן חפוז, לעיתים ללא שיקול דעת, הכנה ותכנון וכי חמור מכך, ההחלטות הללו מתקבלות בפורם מצומצם הכולל נציגות צה"לית , ללא גוף מפקח ומבקר. דוח מבקר המדינה גם חזר וטען על מחדלים שכבר עלו בעבר, אך המציאות מלמדת כי המחדלים וההמלצות לא יושמו. הסיבות לכך הנה תרבות שלטונית לקויה מיסודה אשר אינה מיישמת כללים דמוקרטיים אלמנטאריים במסגרת קבלת החלטות וכן קיים מקומו הבלתי מעורער של צה"ל במסגרת קבלת ההחלטות ביטחוניות.